בעוד מדינת ישראל הצהירה קבל עם ועולם כי ארגון אונר”א סיים את תפקידו ההיסטורי והוצא מחוץ לחוק בשל מעורבות עובדיו בטבח השבעה באוקטובר, המציאות בשטח נראית אחרת לגמרי. בלב כפר עקב, שכונה הנמצאת תחת שיפוטה המלא של עיריית ירושלים ממשיך לפעול בסיס של הארגון באין מפריע.
הניגוד חריף במיוחד לאור העובדה שבמתחמים אחרים בירושלים הפעילות כבר הופסקה, אך נראה כי דווקא בנקודה רגישה זו בירושלים, הרשויות גוררות רגליים. עבור קובי סמרנו, חבר פורום תקווה שבנו יונתן נרצח ונחטף לעזה על ידי עובד אונר”א, מדובר ביריקה בפרצופם של השכולים.
“הכתובת על הקיר, והם עוצמים עיניים”
קובי סמרנו לא חוסך בביקורת על הדרג המדיני והביטחוני. מבחינתו, כל יום שבו דגל אונר”א מתנוסס בשטח ריבוני של ישראל הוא מחדל המזכיר את הימים שלפני האסון.
“זה מחדל שאין כדוגמתו,” אומר סמרנו בכאב. “הבן שלי נרצח ונחטף על ידי אנשים שקיבלו משכורת מהארגון הזה. הצבא, המשטרה והמדינה פשוט חוזרים לקונספציה של השישה באוקטובר. הם רואים את הסכנה, יודעים מי פועל שם, ובכל זאת בוחרים בשקט תעשייתי”.
לדבריו, חוסר האכיפה בכפר עקב נובע מפחד של המערכת להתעמת עם מוקדי חיכוך: “זאת בושה וחרפה. מפחדים להיכנס לעימותים? מפחדים ממה שיגידו? בזמן שהם מהססים, הארגון הזה שחבריו רצחו וחטפו ישראלים ממשיך לנהל מתחם בתוך ירושלים. הריבונות שלנו היא רק על הנייר”.
כזכור, הכנסת אישרה בקול תרועה רמה את החוק האוסר על פעילות אונר”א בשטחי המדינה. בעוד שבחלק ממחנות הפליטים והמתחמים ניכרה נסיגה של הארגון, כפר עקב נותר כמעין “שטח הפקר” שבו החוק אינו נאכף בפועל.
“הדם של יונתן זועק מהאדמה,” מסכם סמרנו. “אני לא אפסיק עד שהבסיס הזה וכל זכר לארגון הטרור הזה ייעלמו מהמדינה שלנו. מי שמאפשר להם להישאר, שותף להפקרות”.
