תום ברק, שגריר ארצות הברית בטורקיה והשליח המיוחד של ממשל טראמפ לענייני סוריה, קורא ל"פרק חדש במזרח התיכון": ביטול הסנקציות על דמשק, שיקום כלכלי אזורי וצעדים לפירוז חיזבאללה בלבנון.
ברק פרסם היום (שני) מאמר דעה בחשבונו הרשמי ברשת X, שבו קבע כי סוריה ולבנון הן השלב הבא בדרך לשלום במזרח התיכון ובהרחבת הסכמי אברהם. לדבריו, פסגת שארם א־שייח’ שנערכה ב-13 באוקטובר, שבה סוכם על הפסקת אש, שחרור חטופים ופתיחת משא ומתן על צעדי ההמשך ברצועת עזה, סימנה "נקודת מפנה היסטורית" והניחה את התשתית ל"חזון בן 20 נקודות" של הנשיא דונלד טראמפ לשיקום ולשגשוג אזורי.
ברק טוען כי "הרוח החדשה של פיוס אזורי" שנולדה סביב עזה צריכה להתפשט צפונה – תחילה לסוריה ובהמשך ללבנון – וכי הסכמי אברהם צריכים לשמש "כוכב הצפון" של המהלך האזורי.
בתוך כך הוא מציג סדר-יום ממוקד: ביטול משטר הסנקציות על דמשק, קידום שיקום כלכלי רחב היקף והתקדמות להסדרי גבול וביטחון בין ישראל ללבנון, לרבות פירוז חיזבאללה.
ברק קורא לקונגרס האמריקאי לבטל את חוק קיסר (הסנקציות), שלדבריו "שירת את מטרתו בעבר אך כיום חונק מדינה המבקשת לשקם את עצמה". הוא מציין כי מאז דצמבר 2024 מכהנת בדמשק הנהגה חדשה הפועלת לפיוס אזורי, חידוש קשרים עם טורקיה, סעודיה, איחוד האמירויות, מצרים ומדינות באירופה, ואף מקיימת מגעי גבול ראשוניים עם ישראל. עוד הוא מזכיר כי במאי 2025 הודיע הנשיא טראמפ על כוונתו להסיר את מרבית הסנקציות, ובסוף יוני נחתם צו נשיאותי שביטל אותן ברובן – צעד שנועד, לדבריו, "להמיר ענישה בשותפות" ולהראות למשקיעים כי ארצות הברית תומכת בשיקום תשתיות אזרחיות בסוריה.
לדבריו, ביטול הסנקציות "אינו צעד של חסד אלא של אסטרטגיה": הוא יאפשר שיקום של רשתות חשמל ומים, בתי ספר ובתי חולים, "ויקשור בין יציבות לביטחון דרך כלכלה חזקה". בחלקו השני של המאמר מתמקד ברק בזירה הלבנונית. הוא קובע כי יציבותה של לבנון וביטחון הצפון של ישראל כרוכים בפירוז חיזבאללה ובהתקדמות להסדרה ביטחונית וגבול מוסכם.
לדבריו, יוזמות תיווך בינלאומיות בשנת 2024 הולידו "רגיעה ללא שלום", ללא מנגנוני אכיפה אפקטיביים, בעוד שחיזבאללה ממשיך להכתיב מציאות מדינית וביטחונית המחלישה את ריבונות המדינה.
ברק חושף כי ארצות הברית הציעה השנה מתווה בשם "עוד ניסיון אחד" – תהליך מדורג של פירוז תמורת תמריצים כלכליים, בפיקוח אמריקאי – צרפתי ובסיוע האו"ם, אך היוזמה נתקעה בשל מאזן הכוחות בביירות והשפעת הארגון על מוסדות השלטון. הוא מזהיר כי היעדר התקדמות עלול להביא לצעדים חד-צדדיים מצד ישראל "עם השלכות כבדות ללבנון", ומעריך כי במקרה של עימות חריף חיזבאללה עשוי לחתור לדחיית הבחירות המתוכננות למאי 2026 – מהלך שעשוי להצית משבר חוקתי ולערער עוד יותר את המערכת הפוליטית במדינה.
ברק מגדיר את פירוז חיזבאללה כצעד שהוא "אינטרס ביטחוני ישראלי, אך לא פחות מכך הזדמנות לשיקום ריבונות וליציאה מן המשבר הכלכלי עבור לבנון". לדבריו, שילוב תמריצים כלכליים אזוריים, חיזוק צבא לבנון והצמדת השקעות להתקדמות מדידה יכולים לייצר "מסלול ריאלי ליציבות".
לסיכום, ברק כותב כי "המזרח התיכון ניצב בפני חלון הזדמנויות נדיר: איראן מוחלשת, סעודיה מתקרבת להסכמי אברהם, והשלום חדל להיות סיסמה והופך לתכנית עבודה".
