במקום לתת לחמאס ולעזתים את הפרס הגדול רק בסופה של העסקה, לאחר שכל החטופים שלנו חוזרים לבתיהם, העזתים מקבלים את ההישג שלהם כבר תוך כדי שלב א’ בעסקה: כל ערי האוהלים של העקורים יפורקו, מיליון איש, גברים, נשים וטף יעלו צפונה בציר החוף אל העיר עזה ללא כל הגבלה. במקביל כ-300,000 עזתים יחזרו דרומה, אל מה שנותר מהעיר רפיח ההרוסה. הדרישה הישראלית היחידה היא שמכוניות החוזרות יבדקו. אין שום הגבלה על תנועת החוזרים ברגל.
מבחינה פורמלית, המילים "סיום הלחימה" אינן מופיעות בחלק א’ של ההסכם. הסיום הפורמלי נשמר לשלב ב’ – שאין לדעת אם ומתי יבוצע. במהות נסיגת צה"ל מכל האזורים המאוכלסים שכוחותינו נמצאים בהם כיום בצפון הרצועה, בג’באליה, בשטחי העיר רפיח (פרט לציר פילדלפי). האוכלוסייה העזתית אשר תחזור לערים אלו תמנע באופן מעשי, את האפשרות העתידית לחזור ולהילחם בעזה. הסיבה שפינינו את העזתים מאזורים אלו היא בדיוק כדי שנוכל להילחם שם.
אוכלוסיית העיר עזה וצפון הרצועה תגדל בבת אחת לכמעט מיליון וחצי איש. בתוכם יתערבבו כל בכירי שלטון חמאס ומפקדי הצבא. בראש מקבלי פניהם יעמוד עז א-דין אל-חדאד (אבו-צאיב) שמפקד כיום על חטיבת חמאס בעזה ומוזכר כיורשו האפשרי של מוחמד דף. האוכלוסייה הגדולה הזו תדרוש מישראל להכפיל פי 5 את היקף הכנסת הסיוע ההומניטרי לעיר עזה. זהו רק הצורך במזון. כמות כה גדולה של עקורים השבה לעיר תדרוש בוודאי היקף ניכר של תיקון תשתיות: כבישים, מערכות מים, מערכות חשמל, תקשורת ורפואה. שיקום התשתית הזו ידרוש היקפים נוספים של שיירות סיוע שיצטרכו להיבדק במעבר כרם שלום ולעלות צפונה דרך ציר נצרים. לצורך כך, כבר התקבלה החלטת ממשלה בישראל להרחיב את מעבר כרם שלום כך שיוכל לקלוט 1000 משאיות סיוע ביום (במקום 500 כיום).
ציר נצרים עצמו, שעד כה היה עבור צה"ל הנכס העיקרי שלנו ברצועה, כי מנע את חזרת העקורים צפונה, יהפוך מנכס לנטל: חיילי צה"ל ימצאו עצמם מכוונים שיירות סיוע ובעצם נמצאים בתווך שבין שלטון חמאס והחטיבות שלא טופלו באזורי המרכז (בחלקן צה"ל לא תמרן) לבין הכמות הגדולה של אזרחים שיחזרו לעיר עזה.
כאשר מסתכלים על האירוע מנקודת המבט החמאסית, זהו הישג ענק. חמאס התעקש על כך לאורך כל תקופת המו"מ וקיבל לגמרי את מבוקשו – כבר בתחילת שלב א’. הנושא שתמיד היה משני עבור חמאס הוא ציר פילדלפי. בחמאס מבינים שישראל לא תוכל להישאר על פילדלפי לנצח – כי המשמעות של הקפת כל הרצועה בידי כוחות צה"ל היא שאנו אחראיים הומניטארית לכל מי שבתוכה.
מבחינת חמאס הישארות ישראל בפילדלפי אינה משנה דבר לטווח הקצר. אין להם כוונה להתחיל את ההברחות באופן מיידי. תחילה הם צריכים להבטיח את תקציבי שיקום הרצועה מבחינה אזרחית, ורק בהמשך, כאשר חמאס יגזור את הקופון המיוחל מתוך עשרות מיליארדי הדולרים של משאבי הסיוע, יעברו לבנות מחדש את כוחם הצבאי. לצורך כך יתכן כי הם יסכימו לקבל כוח בין לאומי או כל שקר אחר שכביכול יעמוד בחלון הראווה ויהיה הגוף השלטוני שיקבל רשמית את כספי הסיוע. (בדיוק כפי שארגוני פשע לעיתים רושמים את שם העסק על שם אדם נקי, המכונה בעגה העבריינית "קוף").
הסיכום הכללי של עסקה זו מבחינת חמאס הוא מצוין. לאחר החזרת העקורים לבתיהם הם גם יקבלו מאות או יותר מאסיריהם שיחזרו לביתם מהכלא הישראלי. שלטון חמאס על האוכלוסייה העזתית נותר ללא שום פגיעה, המשאבים יזרמו לעזה בקצב מוגבר וחמאס נשאר עם כל הגברים הישראלים מתחת לגיל 50 כבני ערובה להמשך הסחיטה. חמאס בעצם משאיר אצלו כמות לא מבוטלת של חטופים שהוא יטען כי כולם "שבויי מלחמה", וידרוש תמורתם את המחירים המקסימליים: גם בשחרור רוצחים וגם בהבטחת זרימת הכספים והמשאבים החומריים הנחוצים לבנייה מחודשת של כל מה שנהרס במלחמה.
