ביממה האחרונה מדווחים פעילים למען יהודי איראן על מעצרים נרחבים בקרב הקהילה היהודית בטהרן ובשיראז, בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל במהלך המלחמה האחרונה. בין העצורים, לפי הדיווחים, גם רבנים ובכירים בקהילה, וכן בני משפחה אחת שלמה, כאשר במהלך הפשיטות החרימו כוחות הביטחון של המשטר האיראני טלפונים ומחשבים ניידים.
על פי הדיווחים, הנשים שוחררו לאחר חקירות, אך הגברים – כולל רבנים – נותרו במעצר, וטרם ידוע מה מצבם ומיקומם. במקביל, כלי התקשורת באיראן פרסמו תמונות ממה שכינו "התכנסות הקהילה היהודית לתמיכה במנהיג העליון חמינאי ובכוחות הצבא", בניסיון להציג חזית תמיכה אחידה מצד הקהילה מול המשטר.
נאז, פעילה למען יהודי איראן המתגוררת כיום בארה"ב, פרסמה באינסטגרם: "דחוף – חבר שלי באיראן עדכן שהמשטר נכנס לבתי יהודים, עוצר אותם ולוקח אותם למקום לא ידוע. כמעט תמיד כשהמשטר מאוים הוא מוציא את זה על המיעוטים שלו. הפיצו את החדשות, זו לא שמועה. היהודים באיראן צריכים עזרה."
ד"ר תמר עילם גינדין, מומחית לאיראן מאוניברסיטת חיפה, הסבירה כי על אף שהמשטר באיראן מנסה להציג עצמו כמעניק חופש ליהודים, המציאות שונה ומורכבת יותר. לדבריה: "יהודים באיראן הם סוג של בני ערובה לצרכי תעמולה. המשטר מציג יחס הוגן כלפי היהודים כדי לטעון שהוא לא אנטישמי אלא רק אנטי-ציוני. מנהיגי הקהילה שנוסעים לחו"ל מדקלמים את מסרי המשטר."
בתחילת המלחמה נאלץ הומיון שמח, נציג הקהילה היהודית בפרלמנט האיראני, לפרסם הודעה מטעמה של הקהילה, בה הדגיש את "נאמנותה המוחלטת של הקהילה למדינה האיראנית" ואת דחיית הקשר לישראל.
הקהילה היהודית באיראן, המונה כ-8,000-9,000 איש בלבד, נמצאת כעת במצב רגיש ומאיים, כאשר ברקע יש חשש שמא המעצרים הנוכחיים יהפכו לכלי לחץ פנימי וחיצוני של המשטר האיראני מול ישראל והמערב.
