טהראן מתעוררת לבוקר של כאוס מוחלט. יממה לאחר ההפגנות האלימות ביותר שנראו בשנים האחרונות, הבירה האיראנית נמצאת על סף שיתוק מלא. בעוד המשטר מנסה למכור לעולם סיפורים על "חיסכון באנרגיה" וסוגר את משרדי הממשלה והבנקים, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר לגמרי: ניסיון נואש לבלום את המפגינים מלהגיע למוקדי הכוח הרגישים.
הציר המפחיד: הבזאר ונהגי המשאיות האיום המרכזי על יציבות שלטון חמינאי מגיע דווקא מהכלכלה. איגוד נהגי המשאיות באיראן הטיל פצצה כשהודיע על תמיכה במפגינים: "אחדות הבזאר והנהגים היא הדרך היחידה", הצהירו. מדובר באיתות אסטרטגי – שביתה בענף הזה משמעותה עצירת אספקת מזון ודלק, מה שעלול להוביל לקריסה מערכתית בתוך ימים. לכך מצטרפת הסגירה החלקית של "הבזאר הגדול" בטהראן, מעוז כוח היסטורי שסימון נטישתו את המשטר נחשב לקו אדום בוהק.
אש חיה ברחובות ומתח בינלאומי הלחץ בצמרת הביטחונית תורגם הלילה לאלימות קשה: כוחות משמרות המהפכה איבדו סבלנות ופתחו באש חיה לעבר המפגינים במוקדים שונים. הדי הירי התערבבו עם הדיווחים המדאיגים מכיוון וושינגטון, שם העניק נשיא ארה"ב "אור ירוק" לתקיפה פוטנציאלית נגד מטרות באיראן.
בין הפטיש לסדן איראן ניצבת כעת בתוך תופת משולבת: זעם אזרחי חסר תקדים מבית ואיום צבאי ממשי מבחוץ. ההיסטוריה מלמדת שכשגבו אל הקיר, המשטר בטהראן נוטה לברוח להסלמה חיצונית כדי להסיט את האש מהבית. השאלה הגדולה כעת היא האם הפעם מדובר בשינוי עמוק מדי, כזה שגם אש חיה ודיכוי אלים כבר לא יוכלו לעצור.
