לקראת היציאה למערכה החזיתית מול איראן, הציג צה"ל לקבינט המדיני-ביטחוני תרחיש אימים קשה לעיכול. בשקט שאפיין את הרגעים שלפני ההחלטה ההיסטורית, הונחה בפני מקבלי ההחלטות מפה עגומה של האפשרות הגרועה ביותר – מתקפת טילים מסיבית לעבר העורף הישראלי, אלפי הרוגים, ואובדן משמעותי של מטוסי חיל האוויר.
לפי התרחיש, מאות טילים איראניים היו אמורים להכות מדי יום בלב המדינה – על ערים, בסיסים, תשתיות אזרחיות ואסטרטגיות. ההערכה דיברה על אלפי הרוגים ופגיעה קשה במרקם החיים של העורף. בנוסף, תסריט האימה צפה שחלק לא מבוטל ממטוסי הקרב של חיל האוויר הישראלי יופלו כבר בגל התקיפה הראשון.
אך למרות הסיכון העצום, ההחלטה שהתקבלה בקבינט הייתה חד משמעית: לצאת למהלך מקדים. עמדו מאחוריה שתי הערכות מרכזיות – הראשונה, שאם ישראל לא תפעל, בתוך שבועיים תגיע איראן לנשק גרעיני פעיל. ההשלכות לכך היו ברורות וקטסטרופליות – מאות אלפי הרוגים במקרה של תקיפה גרעינית ישירה או עקיפה.
המציאות, עם זאת, הפתיעה את כולם – הפתיעה לטובה. בניגוד לתחזיות הקודרות, כלל מטוסי חיל האוויר שבו בשלום מהמשימה, ובמהירות חסרת תקדים הצליח צה"ל להשיג שליטה מלאה בשמי איראן. גם מערך ההגנה האווירית של ישראל, בראשות "חץ", "קלע דוד" ו"כיפת ברזל", תפקד באופן כמעט מושלם – מרבית הטילים יורטו, והנזק לעורף היה נמוך משמעותית מהצפוי.
במבט לאחור, נראה שההימור הכואב הפך לניצחון אסטרטגי – כזה שיכול להיות שזכה להציל את המדינה כולה.
