בתביעה אותה הגישו בשמו עורכי הדין אביחי יהוסף, יונתן יהוסף ומשה גבריאלוב ממשרד יהוסף ושות׳, נטען כי זכיינית ‘רשת מדיה’ וחברת ‘אנדמול ישראל’ התרשלו כלפיו, חשפו אותו לסביבה עתירת טריגרים נפשיים למרות רקע רפואי מוכר, והובילו להחמרה דרמטית במצבו עד כדי קריסה תפקודית.

סיפור חייו של קאופמן מורכב וקודר. הוא שירת בהנדסה קרבית במהלך הלחימה בעזה בשנת 2014. הגדוד שבו פעל עסק באיתור ובהשמדת מנהרות ברפיח ובחאן יונס, ונחשף להיתקלויות חוזרות ונשנות. במהלך הלחימה נהרגו שניים מחבריו הקרובים.

לאחר השחרור החל קאופמן לסבול מסימפטומים פוסט טראומטיים: פלאשבקים, הפרעות שינה והתקפי חרדה. בשנת 2017 אובחן כסובל מהפרעת חרדה פוסט טראומטית (PTSD) והוכר כנכה צה”ל בשיעור של 30 אחוז.

על פי הנטען, בשנת 2023 איתרה אותו תכנית ‘האח הגדול’ ובדקה אפשרות ללהקו לעונה הקרובה. במסגרת זו הועברו לידי הפקת ‘האח הגדול’ מסמכים רפואיים המעידים על מצבו, ובהתאם לכך, כך נטען, הוחלט שלא ללהקו לתוכנית.

אך שנתיים לאחר מכן, בלא שניכר שום שיפור במצבו, הוחלט בהפקה לזמנו לתכנית, והוא צורף לעונה של 2025, ובמאי של אותה שנה, הוא נכנס, יחד עם יתר המתמודדים לבית ‘האח הגדול’.

על פי התביעה, למרות שבהפקה ידעו כבר משנת 2023 על מצבו הרפואי המורכב, תנאי השהות בבית כללו תאורה מתמדת, שינה בחדרים משותפים והיעדר אפשרות לחושך מוחלט. קאופמן ביקש, לדבריו, לקבל אטמי אוזניים, אך הפקת התכנית דחתה את בקשתו.

במהלך שהותו בבית התרחשה הסלמה ביטחונית מול איראן, ואזעקות הופעלו גם באזור האולפן. קאופמן נחשף לרעשי האזעקה כשהוא סגור בבית, ללא שליטה על המידע המגיע מהחוץ.

ביוני 2025 התרחש בבית אירוע אלים שהפך לאחד מרגעי השיא של העונה. העימות החל לאחר שאלאיה הוף הטיחה בגלעד פרץ הערה אישית הנוגעת לילדיו. על פי פרסומים בתקשורת, פרץ איבד שליטה, והתקרב לעבר הוף כשהוא מאיים ונסער. באותו רגע זינק קאופמן לעברו בניסיון להרחיקו ממנה.

במהלך העימות הפיזי התערב קאופמן בעימות למשך מספר שניות. הדיירים האחרים צעקו, המתח עלה והמצלמות המשיכו לפעול. ההפקה עצרה את האירוע רק לאחר שהעימות הסתיים בפועל.

בהמשך הודח פרץ לצמיתות בשל הפרת חוקי הבית. קאופמן לא הודח, אך קיבל אזהרה חמורה. ההפקה הגדירה את תגובתו כ”אלימה ומוגזמת”, וזמן קצר לאחר מכן הוא הודח מהתוכנית.

על פי הנטען, ההדחה התרחשה בערב של הסלמה ביטחונית, ללא קהל ומבלי שיינתן לקאופמן ליווי טיפולי מיידי. הוא הוצא מהבית והועבר למרחב הציבורי במצב נפשי רגיש, מבלי שנערכה לו הערכה פסיכיאטרית מקיפה טרם היציאה.

על פי התביעה, מעת הדחתו מהתכנית חלה הידרדרות חריפה במצבו. קאופמן הפסיק לעבוד, סבל מסיוטים חוזרים ונשנים, שבהם תכני התוכנית מתערבבים בזיכרונות לחימה. הוא חווה פלאשבקים, דריכות יתר וחרדה מתמשכת.

החומר הרפואי שצורף לתביעה מתאר נסיגה תפקודית משמעותית ותלות גוברת בסביבתו הקרובה. במסמכים אלה צוין כי הופיעו אצל קאופמן סימני החמרה משמעותית בהפרעת הדחק, עד כדי המלצה להפניה למסגרת טיפולית חוץ-אשפוזית.

אל התביעה צורפה חוות דעת פסיכיאטרית מאת ד”ר אדי גרבר, מומחה בפסיכיאטריה. בחוות דעתו קובע ד”ר גרבר כי בשנים שקדמו להשתתפותו של קאופמן בתוכנית, הוא חווה מתקופה ממושכת של יציבות תפקודית, שהתבטאה בעבודה סדירה ובהיקף מלא, שגרת חיים מסודרת הכוללת אימונים יומיומיים, תפקוד חברתי תקין ומערכת זוגית יציבה, וזאת ללא צורך בליווי של מסגרת טיפולית אינטנסיבית.

לדברי המומחה, נקודת המפנה חלה עם הכניסה לתוכנית. סביבת הבית תוארה כ”סביבה טריגרית חמורה” עבור אדם עם PTSD. חסך בשינה, חשיפה לאזעקות בזמן הסלמה ובידוד בסביבה סגורה עם גירויים מתוכננים.

לדברי ד”ר ברגר, כל הגורמים הללו עלולים להגביר תגובתיות אצל הלום קרב. האירוע האלים בתוך הבית הוגדר על ידי המומחה, כחלק מהתפרצות דיסוציאטיבית ממנה סבל קאופמן, המתיישבת עם פלאשבק טראומטי.

בחוות הדעת עושה ד”ר גרבר הבחנה ברורה בין הנכות המוכרת ממנה סבל קאופמן בעבר, לבין ההחמרה החדשה.

לדבריו, לאחר ההשתתפות בתוכנית, חלה החמרה דרמטית במצבו של קאופמן, והוא מוצא קשר סיבתי ישיר בין האירועים בבית לבין ההידרדרות. המומחה העריך כי כיום סובל קאופמן מנכות נפשית צמיתה בשיעור של 70 אחוזים, מתוכם 40 אחוזים יוחסו באופן ישיר לאירועי התוכנית.

עו”ד יהוסף, מאשים את ‘רשת מדיה’ ו’אנדמול ישראל’ ברשלנות מערכתית כלפי משתתף בעל פגיעה נפשית מוכרת.

לדבריו, כבר בשנת 2023 עמדה בפני ההפקה תמונה רפואית מלאה על מצבו של קאופמן, ובכל זאת בשנת 2025 התקבלה החלטה ללהקו מבלי שבוצעו עבורו ההתאמות המספקות.

על פי הנטען בתביעה, הפקת התכנית שלטה באופן מוחלט בתנאי המחיה בבית: בתאורה, בשעות השינה, בגירויים ובמידע המוזרם למשתתפים, ועל כן חלה עליה חובת זהירות מוגברת.

בין השאר, כך נטען, האירוע האלים לא טופל כאירוע רפואי המחייב עצירה מיידית והערכה פסיכיאטרית, אלא כעבירת משמעת טלוויזיונית. בנוסף נטען, כי השידור והחשיפה הציבורית הרחבה של האירוע העמיקו את הפגיעה בקאופמן.

במסגרת התביעה, שהוגשה בימים אלה, מבקש עו”ד יהוסף מבית המשפט המחוזי בתל אביב, להורות לנתבעות לפצות את קאופמן בגין הפסדי השתכרות מהם הוא סובל מאז האירוע, הוצאות רפואיות, פגיעה בכושר השתכרות עתידי ונזק לא ממוני, וזאת בעלות שלא תפחת מ-2.5 מיליון שקלים. טרם הוגשו כתבי הגנה.