איראן הודיעה כי היא עומדת להכניס לשירות מבצעי טילים בליסטיים בין-יבשתיים (ICBM) בעלי טווח מרשים של עד 10,000 קילומטרים. ההצהרה הדרמטית, שמשמעותה המיידית היא יכולת תקיפה תיאורטית של כל אירופה וחלקים משמעותיים מצפון אמריקה, כולל ארצות הברית, מעוררת חשש עמוק בבירות המערב ומאותת על הסלמה נוספת בתוכנית הטילים של הרפובליקה האסלאמית.
ההתפתחות הזו מסמנת קפיצת מדרגה משמעותית עבור תוכנית הטילים האיראנית. טיל בטווח כזה עומד בהגדרה של טיל בין-יבשתי – טווח העולה על 5,500 ק"מ – ומעביר את האיום האיראני ממעגל אזורי למעגל גלובלי.
עד כה, הטילים האיראניים המוכרים ביותר היו לטווח בינוני (כ-2,000 ק"מ), המספיקים כדי להגיע לישראל, ערב הסעודית ובסיסים אמריקאיים במזרח התיכון. טווח של 10,000 קילומטרים מציב אתגר ביטחוני חדש לחלוטין:
פגיעה בלב ארה"ב: המשמעות היא שאיראן תוכל, לראשונה, לכוון טילים אל ערי מפתח אמריקאיות כגון וושינגטון או ניו יורק. מדובר בהרחבת איום מהותית, המכוונת לא רק כלפי בעלות בריתה של ארה"ב או בסיסיה הצבאיים, אלא כלפי הטריטוריה האמריקאית עצמה.
היבט גרעיני: ICBM נתפסים ככלי השיגור (ה"ווקטור") העיקרי לנשיאת ראשי נפץ גרעיניים. אף שאיראן ממשיכה לטעון כי תוכנית הגרעין שלה אזרחית, פיתוח יכולת טילים בין-יבשתית מחזק את החשש הבינלאומי שמא היא משלימה את הפער הטכנולוגי שנדרש להפיכתה למעצמה גרעינית.
ההכרזה האיראנית נתפסת ככלי הרתעה מובהק וכניסיון של טהרן להגביר את מינוף המשא ומתן מול המעצמות. על רקע המתיחות המתמשכת סביב הסנקציות ודרישות המערב לרסן את תוכנית הטילים, איראן מבקשת לאותת על יכולתה להגיב לכל תקיפה או לחץ חיצוני, בטווח רחב הרבה יותר מבעבר.
גורמים במערב צפויים להתייחס להצהרה זו בחומרה רבה. ההתקדמות בטווח הטילים צפויה להגביר את הלחץ מצד ארה"ב ומדינות אירופה להטיל סנקציות חדשות, או לנקוט בצעדים דיפלומטיים ואף מבצעיים, כדי לבלום את הפיתוח.
בזירה האזורית, פיתוח זה מעמיק את הדאגה של ישראל ומדינות המפרץ, אשר רואות בו גורם מערער יציבות ומאיים באופן ישיר על ביטחונן.
