"העניין של ההתיישבות הוא לא ריאלי ואני מנסה להיות ריאלי", אמר אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו.
חייבים לומר, נתניהו תמיד היה ריאליסט וזה מה שבעיקר מעצבן את מתנגדיו מימין. אלו משמאל אינם זקוקים לסיבה. הם פשוט מלאים שנאה נקודה.
ריאלי זה טוב.
מנהיג ריאלי מסתכל למציאות בעיניים ופועל על פי מה שניתן ואפשר לעשות, בלי למכור פנטזיות ואשליות לצאן מרעיתו.
אנחנו חיים במציאות אחרת!
אם בן גוריון היה ריאלי, הוא לא היה מעז להכריז על הקמת מדינה יהודית בה` באייר תש"ח.
היום יותר מכל, אנחנו זקוקים לחזון. תראו את אויבנו המרים – אם הם היו ריאלים, הם לא מעזים לפלוש לשטח ישראל.
אם הם היו ריאלים, השביעי לאוקטובר מעולם לא היה מתרחש. אבל יש להם חזון!
מהנהר ועד לים פלסטין תשוחרר היא אינה סתם סיסמה. זהו חזונם של מליוני ערבים. עד לפני 8 חודשים התייחסנו לזה כבדיחה. האפשרות שהערבים באמת יזרקו אותנו לים נשמעה תלושה מהמציאות.
היום? כבר לא בטוח.
שנים יושב בכנסת ישראל אדם ששימש פעם כיועץ הטרור של רוצח ההמונים יאסר עראפת וטוען כי "החזון של ראש ממשלה ערבי הולך ומתקרב".
לאחמד טיבי יש חזון והוא לא יוותר עליו לשנייה. גם לאיימן עודא יש חזון שכשהוא השמיע אותו לפני כשלוש שנים כשעמד בשער שכם, כולנו גיחכנו, אבל איימן בהחלט מאמין כי "על החומות האלו יונף דגל פלסטין".
לא יודע אם הדברים נאמרו לאוזניים מערביות או שראש הממשלה באמת מאמין בדברים שהשמיע, אבל אם העזתים יכולים להאמין שיבוא יום והם יבנו את בתיהם על חורבות ישראל נקיה מיהודים, אין שום סיבה בעולם שאנו לא נחזיק בחזון בו עזה שלנו תהיה מיושבת ברבבות יהודים.
באין חזון יפרע עם!
