טקס חילופי מפקד פיקוד המרכז: דבריו של הרמטכ"ל, הרצי הלוי:

**מפקדים מכל הארגונים, משפחות שקולות יקרות שאיתנו כאן, ראשי הרשויות והמועצות, משפחת פוקס, משפחת בלוט, אנשי פיקוד המרכז, יהודה ואבי יקרים.**

העברת דגל פיקוד המרכז מיהודה לאבי הוא אירוע קצר, אך משמעותי מאוד. זו הזדמנות עבורנו להביט לאחור, לבחון את הדרך שעברנו, לשאוב ממנה תובנות, להתברך בהישגים, להכיר בכשלונות וללמוד מהם, תוך בחינת האתגרים, אלה שהיו ואלה שעוד יבואו.

פיקוד המרכז, שמפקדתו מצויה בירושלים, בירתנו, נושא באחריות על חבלי מולדת משמעותיים בהיסטוריה של עם ישראל. זירת ההתרחשות המרכזית של ספר הספרים, של קרבות המכבים וקרבות צה"ל במלחמות ובמבצעים הרבים, רבים מאוד. האחריות הזו כרוכה באתגרים גדולים. דריכות מתמדת, במציאות נפיצה, התנהלות אל מול מציאות דחוסה ואינטנסיבית של מאמץ עיקש ובלתי מתפשר לסיכול טרור, מאמץ שכל רגע בו מתורגם לחיי אדם.

צה"ל פועל בסביבה אזרחית שבתוכה גורמי טרור מחד ומאידך תושבים, יישובים וצירים שהיו ואינם נושא ההגנה המרכזית של פיקוד המרכז ובו בזמן מרחב תפר המחייב ערנות ופעילות רציפה.

יהודה, נשאת בתפקיד החשוב הזה בהצלחה רבה מאוד כשלוש שנים. לזכותך נזקפים משגים רבים בלחימה בטרור ובהצלת חיי אזרחים ישראלים רבים שרובם כלל אינם מודעים לכך. אני יודע כמה קשה לקחת כל אירוע בו נפגעו אזרחים או חיילים ויודע כמה מאמצים השקעת בתרגום התוצאה הקשה ללמידה ולשיפור קדימה.

במהלך מלחמת חרבות ברזל פיקוד המרכז ערך תחת פיקודך פעילות מוגברת נגד הטרור הפלסטיני שכללה בין היתר מבצעים רחבים מול מוקדי הטרור, מעצרי מבוקשים, סיכולים ממוקדים והשמדת אמצעי לחימה. בנחישות המשלבת תבונה, שיקול דעת ומקצועיות הובלת את הפיקוד כתף אל כתף עם ראשי הנהגת ההתיישבות תוך הקפדה על ערך כבוד האדם ומניעה של מקרים חריגים הסותרים אותו.

עולם ערכים חד-ממדי, בו כל שנדרש הוא לפגוע ברעים מבלי שיידרש גם להגן בו זמנית על ערכיהם של הטובים, עולם כזה לא יהיה בו די לקיומה של חברת מופת שהערכיה וחוסנה יעמדו לה לשנים רבות.

יהודה, אתה יוצא לדרך, דרך חדשה, כשמאחוריך שנים רבות של עשייה ענפה ומשמעותית. פיקוד המרכז על מפקדיו ולוחמיו עמדו תחת פיקודך באתגרים רבים בדרך הראויה לכל שבח. להחליט להיכנס עם כוח ללב עיר פלסטינית על מנת ללכוד מחבל זו החלטה מוצדקת מאוד. איך לעשות זאת? מתי ובאלו תנאים אלה החלטות מסובכות הקובעות לעיתים מלחיים וממוות. אתה, יהודה, עשית זאת בחדות ובהצטיינות. שמחתי מאוד על שיקול דעתך. עשית זאת גם עם אבי כמפקד ופקוד. אני בטוח, אבי, שתמשיך בכך גם אתה.

אני מנצל את ההזדמנות הזו, יהודה, להודות לך. להודות לך בשם צה"ל כולו ובשם אזרחי ישראל ובהם תושבי יהודה ושומרון העיקרים הרבים שבהם המעריכים את העשייה שלך ושל פיקודיך. וגם להודות בשם המיעוט. המיעוט שלא יודע להכיר תודה, שלא יודע להעריך. מיעוט שבוחר תדיר לגנות את העוסקים בצורכי ציבור באמונה, אמונה בזכותנו לחיות כאן בביטחון. מיעוט שבחר באופן לא ראוי לתקוף אותך, יהודה, חדשות לבקרים, על אף שאתה לא חדלת ממאמציך התמידיים להגן. פעלת עם עמוד שדרה ערכי יציב ולפי צו החוק, אותו יש הרוצים לעיתים לחופף ויש הרוצים לשכוח. אני מעריך מאוד את עשייתך זו, עמוד שדרה וחלק חשוב מאוד בגוף האדם, כך מסתבר.

לילך, האישה שאיתו ולצידו מלווה, שותפה, נוכחת, תומכת ונושאת במחירים הנדרשים, ביחד עם אלונה ואריאל, ילדיכם. אני מודה לך ולכם, מעומק הלב ובשם כולנו.

אבי יקר, אתה מקבל עליך את הפיקוד בימים אחריים וחשובים בתולדות עמנו ונושא באחריות גדולה לביטחון מדינת ישראל. גזרת הפיקוד משפיעה ישירות ובעקיפין על המתרחש בכל הגזרות. אתה נכנס לתפקיד במהלכה של מלחמה חשובה וצודקת מעין כמוה, ואיכות הלחימה היא מרכיב משמעותי מאוד בהישג. אנחנו בוטחים בך, אבי, בניסיונך, בכישורי ההנהגה הפיקודית שלך, בדוגמה האישית, בראייה המבצעית ולא פחות מכל אלה בחוסן הערכי. אני סמוך ובטוח כי תדע להתמודד ולהוביל במקצועיות ובהצלחה רבה.

עדי, אני משוכנע שתהיי שם בהצלחות ובקשיים ויהיו קשיים. עם הבנות ביחד, אתן הבית הכי טוב לחזור אליו. מאחל גם לכן הצלחה ואורך רוח כמו בכל התפקידים עד כה.

אנחנו עומדים כבר למעלה מתשעה חודשים. זוהי מלחמה ארוכה, מרובת אתגרים וזירות, אך אנחנו נחושים מאוד, נחושים להמשיך לפרק את חמאס על גדודיו ויכולותיו ולפגוע בו ביהודה ושומרון ובכל מקום בו יימצא. אנו נחושים לעשות הכל כדי להשיב את החטופות והחטופים אלינו ולאפשר לתושבי הדרום והצפון לשוב לבתיהם בביטחון, בבנייה ובשגשוג. נמשיך ונפעל ללא לאות, בנחישות ובהתמדה, ביוזמה ובייחודיות. זוהי מלחמה על הבית ואנחנו ננצח בה.

תודה לכל, אבי הצלחה רבה, הערכה רבה בהזדמנות הזו לאנשי פיקוד המרכז, אני רואה כאן את המפקדים שאני מכיר היטב, את החיילים ובעיקר את אלה שעושים גם עכשיו, מכיר היטב, מעריך מאוד וזו הזדמנות להודות לאנשי פיקוד המרכז כולם על עשייה איכותית ומוצלחת.

*דברי מפקד מרכז הנכנס, אלוף אבי בלוט בטקס חילופי מפקד פיקוד המרכז:*

*ראש המטה הכללי, רב אלוף הרצי הלוי, סגן הרמטכ"ל, סגן ראש השב"כ, יהודה ידידי, חבריי במטה הכללי, ראשי האגפים בשב"כ, ראשי המועצות, משפחת פוקס, משפחתי שלי, מפקדי וחיילי הפיקוד, משפחות שקולות יקרות, עורכים יקרים מכובדיי כולם.*

הימים הם ימים מורכבים, ימי מלחמה. בענווה, באחריות, בחדוות עשייה ובחרדת קודש, אני לוקח פיקוד על אחת הזירות המורכבות והנפיצות ביותר, וכל זאת תוך כדי מלחמה רב-זירתית הנלחמת על קיומנו כאן כמדינה ריבונית ובטוחה. המורכבות היא מובנית בפיקוד המרכז מאז ומעולם, ובפרט היא קיימת בשנתיים וחצי האחרונות, מאז מבצע שובר גלים וביתר סט מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל.

המערכה הרב-זירתית מאיימת לגלוש גם למרחב הפיקוד, ובזכות פעילות מבצעית התקפית, אינטנסיבית וחדשנית, בצד מאמצים מלאים בהגנה, ציר הרש נכשל עד כה מלממש את אשר הוא זומם. המורכבות הזו מחייבת חשיבה שונה.

בפרשת קורח, שאותה קראנו בשבת האחרונה, ניגשת אל משה חבורה גדולה, הנקראת קורח ועדתו. לכאורה הם באים כאחד בכדי לערער על מנהיגותו של משה. בעיון עמוק יותר, ניתן לראות כי למעשה, חברו כנגד משה מספר קבוצות, שלכל קבוצה טענה שונה. לאור זאת, משה עושה הפרדת משתנים, בבחינת הפרד ומשול, ומטפל בכל תלונה בנפרד ובאופן שראוי לה.

גם כאן, אנו, בפיקוד המרכז, צריכים לפעול בסום שכל ובתבונת מעשה, להפוך בעיות מורכבות לפשוטות יותר, ולפרקן לגורמים, ורק כך נוכל להגיע למצב של פתרון נכון ומיטבי.

יהודה היקר, את כל המורכבות הזו, אתה נשאת על כתפיך הרחבות בשלוש השנים האחרונות, וכמי שהיה שותף צמוד ברוב הדרך, אוכל להעיד שעשית זאת בהצלחה מרשימה. השכלת, ביחד עם שותפינו בשאר ארגוני הביטחון, ובעזרת מפקדים ולוחמים מעולים, להשאיר את הפיקוד כזירה משנית, ואני מקבל ממך היום פיקוד חד, חזק ומקצועי ביותר.

את הכל עשית, בדיוק כפי שאתה עושה כבר מעל שלושה וחצי עשורים, בנחישות רבה, ביסודיות, באחריות מרחיבה, כשצדקת הדרך מול עיניך. כשהיו כשלונות, ידעת באומץ לעמוד בחזית ולומר, כשלנו ואני אחראי. לצערי, לא כולם ידעו להוקיר טוב לאורך הדרך. ואני, בשם רבים וטובים, מבקש להודות לך, כמי שנתן את מיטב שנותיו בהקרבה רבה, יחד עם משפחתו, להגנת המדינה והאזרחיה.

יהודה, זכית להעמיד דורות רבים של לוחמים ומפקדים, ופעלת לחיזוק המדינה ולהגנתה. בעיניי, אין זכות גדולה יותר מזו, ואני מבקש לאחל לך הצלחה רבה בהמשך, ושתמשיך לפעול בשדות פעולה אחרים לחיזוק המדינה. לילך, את והילדים זוכים לקבל אבא במשרה מלאה, ואני מבקש להודות גם לך על שנות הקרבה רבות, ומאחל לכם ימים שקטים יותר ורק טוב.

למשפחתי המורחבת, אבי שנמצא פה, אמי שכה חסרה, ובעיקר לילדים והבנות, שחר, עליל, שקד, ניצן, יוב ואופק, אתן מקור עוצמתי, תודה על חיי שליחות כל כך משמעותיים, אני אוהב אתכם מאוד.

לך, הרמטכ"ל, מסע כבד אתה נושא על כתפיך, ואני מאחל לך הצלחה בכל, ומתחייב לעשות הכל כדי להיות ראוי לאמון שנתת בי. אני מודה על הזכות להיות בזירה, בתקופה היסטורית וכל כך משמעותית לעתיד המדינה האהובה שלנו.

המערכה הרב-זירתית בה אנו נמצאים עלולה להתפתח ולהתרחב, ועלינו כפיקוד להיות ערוכים לבאות. האיומים ממזרח הם כבדים ומבשרים על אתגר המשחר לפתחנו. איני יודע מה ילד יום, אך אנו כפיקוד, מעבר להכנות יסודיות, בהחלט יכולים להשפיע על הדרך ועל הרוח שתשרה במחוזותינו, זה בידינו.

זאת תהיה רוח של ניצחון, יוזמה והתקפיות, והיא תחייב אומץ לב ותעוזה רבה, בקבלת החלטות כמו גם בהסתערות מול אויב. אני מאמין בלב שלם, כי עיצוב המרחב תורם ומביא לעיצובו. זאת תהיה רוח של שותפות, אמון וראות, מתוך אמונה, כי שיתוף פעולה איננו מספיק, ומתחייבת שותפות אמת בפיקוד המרכז.

אני נרגש לחזור ולפעול עם כל שותפיי וחבריי מהשב"כ, ממג"ב, מהימ"מ, מהמינהל האזרחי והמשטרה. זאת תהיה רוח של חשיבה מקורית וחדשנית, המכירה בכך, שבשבעה באוקטובר הכל השתנה, וזה מחייב אותנו לחשיבה שונה, לתפיסות אחרות ואף לתפוסי פעולה חדשים.

זאת תהיה רוח של שיח, דיאלוג וקשר עם כולם, מתוך אמונה גדולה, בטוב שיש באנשים וביכולת לעצימם. ראשי המועצות ותושבי האזור יודעים היטב את שלושת הכללים, תמיד מדברים, תמיד אומרים אמת, וכן מותר לא להסכים.

זאת תהיה רוח של פיקוד משימה, דבר המחייב אותי ואת הפיקוד בקיומן של תפיסה מבצעית ושפה משותפת. כך יתאפשר לפעול תחת הכלל של חופש בדעה ומשמעת בביצוע. זאת תהיה רוח של אמת וישרה, שכן אמת מארץ תצמח.

זאת תהיה רוח של ממלכתיות בשמירה נחושה על החוק וערכי המוסר. אנחנו לא נמצמץ בנושא ונעשה את מה שטוב ונכון למדינת ישראל. ננצח ונשאר בני אדם ונגלה אפס סובלנות כלפי גילויי אלימות מכל סוג.

וזאת תהיה רוח של לקיחת אחריות ותחושת שליחות. ההתקפה הנפשעת של החמאס קרתה במשמרת שלנו. ואנו מחויבים לעשות הכל כדי להשיב את האמון של אזרחי המדינה בצה"ל.

יותר מכך, נפעל כמטב יכולתנו כדי שנהיה ראויים לקורבנם של נופלינו. בקרוב נקרא על בלק, המבקש לקלל את ישראל, ועל כן שוכר את שירותיו של בלעם. בלעם יודע את הסוד הגדול שכדי לקלל צריך ללכת למקום שבו ניתן לראות רק את קצה העם פעם אחת או את אפס קצהו בפעם השנייה.

כל המקללים מסרבים לראות את המכלול, את ישראל השוכן לשבטיו. שכן אז אין להם ברירה והברכה בפיהם תהיה, מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל, ובלשוננו היום יש לנו מדינה נהדרת ועם מופלאה בעל יכולות אדירות. הימים מחייבים אותנו לחזק את האחדות ולפעול לחיזוק המשותף. או אז נוכל לממש את ברכתו של בלעם, הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.

כאשרי המופיע בסמל פיקוד המרכז. בהזדמנות זו נאחל החלמה מהירה לפצועים, מזור ונחמה למשפחות השקולות ואת חזרתם המהירה של כל חטופינו.

מפקדי ולוחמי פיקוד המרכז ושותפינו הרבים, אני מכירכם מצוין, מוקירכם עד מאוד ויודע כי אני מקבל לידיי חבורה בלתי רגילה של אנשים ערכיים ומחויבים.

חשוב לי שתדעו שאני מאמין בכם ושמח מאוד שאתם שותפיי בדרך רוויית האתגרים העומדת לפתחנו. יחד נעשה ונצליח, יחד ננצח.

*דברי מפקד פיקוד מרכז היוצא, אלוף יהודה פוקס:*

*פורום מטכ"ל, אלוף פיקוד מרכז, אלופי פיקוד מרכז, רוני נומה וניצן אלון, מפקד מג"ב, ראשי ההתיישבות, משפחות שקועות, חברים, שותפים, משפחת בלוט, משפחתי, שלי ומכובדיי כולם.*

אני מתנצל מראש שיצאו לי קצת הרבה מילים. ב-26 באוקטובר 1987 התייצבתי על פי חוקיה של מדינת ישראל בפתח הבקום. נער ירושלמי שהחליף את הכובע ואת מדי הישיבה השחורים במדי הזית. חייל נרגש שגדל על אתוס צה"ל המנצח של 67 ושל 73. מלא בהתלהבות וגאווה לקחת חלק במפעל הציוני המפואר הזה, ונכון לצעוד בשבילים שטורי נהיה דרך, שגם קורס קצינים לא היה שלב מובן מאליו בה.

37 שנים אחרי אני עומד כאן היום נרגש לא פחות, אך את ההתרגשות היום עוטפים גם רגשות כישלון ובושה על שלא עמדנו במשימת חיינו ולא מילנו את חלקנו הברור בחוזה הבלתי כתוב בין צה"ל לחברה הישראלית. כקצין ובעיקר כמפקד אוגדת עזה בעברי, אני נוסע עם מצער וכאב חד ועמוק. רגשות אלה צובעים את סיום תפקידי והם ילוו אותי כל החיים, כל חיי ממש.

אני שולח מכאן חיבוק למשפחות השקולות, ברכת החלמה לכלל הפצועים בגוף ונפש, וציפייה עמוקה לחזרתם המהירה של החטופות והחטופים כולם. אזרחי ישראל צריכים לדעת, יש לצה"ל לוחמים, לוחמות, מפקדים ומפקדות מעולים, עזי רוח ומלאי אומץ לב. תעצומות הנפש של לוחמי אוגדת 98 ו-99, נלחמים חודשים רבים בעזה וברגעים אלו ממש, כמו גם לוחמי אוגדת יהודה ושומרון, הם עדות אחת לכך. גילוי הגבורה במהלך הקרבות, בשבת השבעה באוקטובר ולאורך הלחימה עוד יספרו. הישגים בשדה הקרב גדולים ומשמעותיים מאוד. גם אם לא יהיה בהם כדי לטשטש את צריבת האכזבה, אנחנו חייבים להוקיר את המקום הראוי להם.

לצד זאת, עלינו לתת תשובות לשאלות הנוקבות והכואבות של אזרחי הארץ הטובה הזו. צה"ל נשען על תרבות תחקיר נוקב ובלתי מתפשר, על מפקדים הנכונים להישיר מבט לאויב ולהיות יכולים לו, אך אינם חוששים גם להישיר מבט אל מול האמת. יחד איתך, אבי, הובלנו כאן בפיקוד המרכז מערכת תחקיר מקצועית חדה ובלתי מתפשרת ללמידה, לשיפור ולהפקת לקחים. התחנכתי וחינכתי פקודים על ערכי רוח צה"ל ובהם ערך האחריות הדורש מכל חייל להיות נכון לשאת באחריות לתוצאות פעולותיו. אחריות איננה מושג ריק מתוכן, ומבחן התוצאה הוא מבחן מרכזי באחריות הפיקודית הצה"לית.

בפיקוד המרכז פעלנו ואנו פועלים לאורך כל חודשי המלחמה לייצוב המרחב ולא רק לייצבו, בהתקפה ובהגנה. בהתקפה באמצעות רצף פעולות מתמשך, חלופי פעולות, לילה ויום, בשיטות שונות, רצף המבקש להבטיח מציאות שונה, לא להותיר מקלט ומרחבים מוגנים לאויב, אלא חתירה לחופש פעולה בכל מקום ובכל זמן. בהגנה, פעלנו באמצעות תוכניות, תרגול, אנשים ואמצעים בטווח הקצר, ותוכניות זרועי היבשה מרשימות לטווח הארוך, תוכניות שכבר מתחילות להתממש בשטח.

בשלוש השנים האחרונות נערכנו בפיקוד למצבי חירום ולשינוי מצב היסוד. תוכניות אלו אמורות לאפשר לצה"ל להתמודד גם עם שינויים משמעותיים. לפחות עד לעת זו, הצלחנו לשמור על הזירה שלא תהפוך לזירה עיקרית ולא תסיט את כוחו צה"ל ואת תשומת הלב מהדרום, הצפון וממטרות המלחמה. אתגרי הפיקוד, כמו בזירות נוספות, התעצמו לאחרונה. האויב הפך מתוחכם יותר, ההמלך בו הוא אוחז מתקדם יותר והידע שהוא צובר מפורט יותר. מתקיים מאמץ איראני על שלוחותיו השונות, אף במזרח, לייצר טרור אל ובתוך מדינת ישראל. עלינו להיערך ולהתכונן ללא הפסקה לאיום הבא, המצוי מעבר לפינות האזור, להקדים את האויב ולעולם לא לזלזל בו. אנו חזקים ממנו ואוחזים בצדקת הדרך, שאין לנו כוח רב עוצמה ממנה. אם נשכיל לעמוד על ערכנו, לא להסיט מבט מן האמת ולהתעקש להילחם כשאנו שומרים על צלמנו ודמותינו, הוא לא יאוכל לנו.

צה"ל מצויד במתקדמות שבמערכות הנשק, במשוכללים של מטוסי הקרב ובמתקדמים שבאמצעי המודיעין. החימוש היקר, החשוב והטוב ביותר שיש לנו, הם אנשינו, בכל הזירות ובכל שכבות הפיקוד. מאז השבעה באוקטובר למדנו ביתר שאת מה שידענו. אין זו קלישאה, כי היא באמת ברורה. בשירותינו משרתים הטובים ביותר, הלוחמות והלוחמים המקצועיים והמסורים ביותר שיכול מפקד לקוות להם. מפקדי פלוגות, גדודים, חטיבות, אנשים שהם מופת, ובראשם מפקדי האוגדות, גולדפוס וברק, המובילים את התמרון הצה"לי בחוכמה ובנועזות. אין ולא יכולה להיות גאווה גדולה מהפיקוד על אנשים אלה, המלאים באהבת המדינה, נאמנים לערכיה, ומגלים כל העת אומץ לב ודבקות במשימה עד חירוף הגוף והנפש. אני גאה ומתרגש בכל מפגש עמכם. דואג ואמשיך לדאוג לשלומכם.

יאקי, בחצי שנה האחרונה הובלת את כולנו לשינוי המציאות ועיצובה. היית אחראי על אין ספור מבצעים, שינויים והתפתחות מהותית. בדרכך המיוחדת, רתמת את כלל השותפים, קציני המטה כולם, נהנו, נענו למשימות שיזמת. זכיתי, זכינו בשלוש השנים האחרונות בקציני המטה הטובים ביותר של צבא הגנה לישראל. אחד אחד, ממש הטובים ביותר בסדיר ובמילואים, ובראשם אנשים מדהימים, רמי, עופר ושיטרית. אנו מכירים, יוצרים וצועדים יחד שנים ארוכות. אפשרתם להגשים יעדים רבים. אני אוהב אתכם ומלא הערכה. תודה מיוחדת לאלוף אמיר אבולעפיה. מהשביעי לאוקטובר היית איתי, היית שותף לעצה ומחשבה, ופרצת איתנו ולנו מרחבים חדשים לפעולה והשפעה.

עשיתי כל שביכולתי להגן על תושבי מדינת ישראל ותושבי האזור. התייחסתי בכובד ראש לכל אבן ובקבוק שהושלחו, וראיתי את עצמי אחראי לכל פצוע ופצוע בגוף ובנפש. כל אחת ואחד שנפל, צרב אותי. תחקרנו, למדנו והפקנו לקחים. לא תמיד הצלחתי, לעתים נכשלתי. נשאתי את מחיר הדמים לעד. החל מהשבעה באוקטובר, האתגרים הפכו מורכבים יותר. ויחד עם החברים ביישובים ובמועצות, באמצעות הנהגה חזקה ורצינית, פעלנו על מנת לעמוד בהם.

עמדתי בעבר, ואני עומד על דבריי. רובם המוחלט של תושבי האזור הם אזרחים שומרי חוק ערכיים, הם מבקשים לחיות את חייהם ולגדל את משפחתיהם, וראויים לכל הערכה. הם עושים זאת לצד איומי טרור, המרחפים מעליהם כל העת. ראינו זאת בעוצמה רבה במיוחד בלחימה ובהקרבה החל מהשבעה באוקטובר, במהלך מלחמת חרבות ברזל, בהתנדבות, בריצה לרעות אחים, במסירות, בלחימה ארוכה, ובמחירים כבדים עד מאוד, בכל מקום ומקום.

לצערי הרב, בחודשים האחרונים, כמו גם בשבוע האחרון, הפשיעה הלאומנית הרימה מהראש, ובחסות המלחמה ויצר הנקמה, זרעה פורענות ופחד בתושבים הפלסטינים שלא היוו כל איום. לדאבוני, ההנהגה המקומית וההנהגה הרוחנית ברובה, לא ראתה כמונו את האיום. היא מורתעת ולא מוצאת את הכוחות לצאת בגלוי ולפעול לאור ערכי היהדות שהיא מחנכת את ילדיה לאורם. גם אם הפורעים אינם מיעוט, הרי שהשותקים נוכח פשעיהם, אינם מוציאים אותם ואת מעשיהם מן הכלל, ומכניסים בכך את הביקורת כלפי כולם.

זו איננה יהדות בעיניי, לפחות לא זו שגדלתי אני בבית אבי ואימי. זו אינה דרכה של תורה. מדובר על לימוד דרכי האויב והליכה בחוקותיו. זו הייתה אחריותי לפעול, וגם כאן למרבה הצער לא תמיד הצלחתי.

יכולתו של פיקוד מרכז לעמוד במשימותיו, להגן על מדינת ישראל ותושבי הגזרה, תלויה גם בקיומה של רשות פלסטינית מתפקדת וחזקה בעלת מנגנוני ביטחון אפקטיביים השומרים על החוק והסדר. זו היא נקודת המוצא של מפקד הפיקוד, והיא נשענת על החלטת ממשלה. על אף אתגרי הביטחון, והם רבים, ערעור יזום של המציאות הביטחונית בזירה זו, בתקופה זו, מסכן את ביטחונה של מדינת ישראל.

צריך לומר עוד, הדאגה לחייהם של אזרחים פלסטינים, עובדים יצרנים, המנהלים את חייהם בכבוד, איננה רק אחריותו של מפקד פיקוד מרכז מכוח חוק, ואיננה רק ערך מוסרי, היא גם משרתת את האינטרס הביטחוני של מדינת ישראל. זריעת פחד בקרב אזרחי המדינה, בצל אירועי השיבה באוקטובר, היא טעות מסוכנת.

החברה הישראלית והחברה הפלסטינית מעורבות בגזרה, נוסעים ונעים על אותם כבישים, וחיים האחד לצד השני. על אף האתגר העצום בתקופה הזו, עלינו למצוא את הדרך הנכונה לקיים בחיים, ולהבטיח אזרחות חפצת חיים.

נולדתי, לא רחוק מכאן בירושלים, לפני חמישים וחמש שנים, לאמא ברכה ואבא דוד. אבי שאת רבים מתלמידיו היה לי המזל והעונג לפגוש בשנות שירותי, לימד אותי לשאול שאלות. בעולם שבו כולנו בטוחים שאנו מחזיקים בכל התשובות כולן, נדמה שיש לחזור לאחד מערכי המסורת היהודית הראשונים, זה המנחה אותנו ללמוד, לברר, לחקור ולטור אחר האמת, ולעולם לא לחדול מכך.

צה"ל חטף מכה קשה וכואבת. המלחמה הזו מלמדת אותנו שיעור בצניעות. אנחנו חזקים מאויבינו, אך לעולם עלינו להניח כי בידינו התשובות כולן. יש שהן יהיו מצויות בפי המומחים, יש שהן מעולות על ידי הזוטר שבחיילים, ויש שדרכן אלינו היא באמצעות תחקיר מעמיק. עלינו לחשוש מן האמת. עלינו לחבק את המבוכה, ליהנות מן הספק, ולהתרגש מלמידה אשר לוקחת אותנו למחוזות אחרים.

מפקדי צה"ל חייבים להקשיב, להביע את עמדתם, להתעקש על האמת שלהם, לא לחשוש מהשמעת עמדה מנוגדת, וזאת במקביל לעמידה על משמעת בלתי מתפשרת בביצוע. מאמי למדתי לראות את צבעי החיים, להבדיל בין כחול לטורקיז ובין אדום לארגמן, לצבוע כל מכתב בגוון הנכון לו, ולדעת שבעדר ורוד או ירוק ניתן להרכיבם מייחודם של אדום ולבן או כחול וצהוב.

כדי לצמוח משברנו, נזדקק לכוחנו כחברה מלוכדת, למכפילי הכוח המצויים באחדותינו. צוותי הקרב החטיבתיים הפועלים בעזה, הרכב הכוחות הבין-ארגוני במבצע מורכב במחנה פליטים, משמשים דוגמה חיה למצוי מרבי של פוטנציאל הכוח, שהוא פועל כגוף אחד, אך מוטל עלינו לזכור, כי גם כל חייל, קצינה או אזרח, יש להם הצבע המיוחד להם, תבנית קור מחצבתם. הם שווים, אך שונים זה מזו.

אני מביט מכאן, אל המקום שהיה לי לבית, ושידעתי בו ימים מורכבים רבים. פיגוע בבוקר, מפקד שטעה בהארכת המצב, זעקה של אשה כולה, שכן שיודע בדיוק מה לעשות, אזרחים מאשימים שהדם על הידיים שלך, שלי, וחיילים שמאמינים בכך. יום בלתי אפשרי, ולמחרתו, שוב אני נדרש להארכת מצב, להחליט על מעצר וסיכול ומבצע. לאזן בין משימה אחת לאחרת, בין התקפה להגנה, בין ערך זה לערך מתנגש.

על אף המתח העצום, עליי לדבוק בערכים, ביושרה מקצועית, בענייניות, ללכת על פי מצפן ברור, רוח צה"ל והשבועה, בגב זקוף, ועם הראי הקטן אחד, שלפחות פעם ביום אני מביט בו, לוודא שאני רואה שם אותי, את בית גידולי, את ערכיי וערכי צה"ל. זה היה מבחני כל בוקר, וזה המבחן של כל מפקד בצה"ל, שמגן על אזרחים ומוביל לוחמים לקרב.

לעשות ככל שניתן על מנת לראות את לוחמך פקודיך, לשוחח איתם, ללמוד אותם, ולקוות שלא תכיר אותם לעומק בסלון ביתם. זוהי המשמעות של אחריות על חיי אדם. לראות גן ילדים הומה, ולא לשתף את ההורים, אלו מקרים ותגובות חולפות לי בראש. איומים רבים כל כך מוסרים מן הדרך, מדי לילה, ומדי יום. אימא קמה בבוקר ליומה, שולחת את ילדיה לגן והולכת למשלח ידה, וזאת מבלי לדעת מי היה בלילה, קרוב או רחוק, באיפה היה לו בפוטנציאל.

לוחמנו ושותפינו הם כמו עמודי ענן סביב המחנה, המאפשרים חיים ואינם תמיד נראים. אני מבקש להביע את הערכתי העצומה לעמיתי השותפים לכל, שבלעדי השותפות לא ניתן להגשים דבר. למנו אחי היקר מאז פגישתנו בחברון לפני עשרים שנה, לשותפי היקרים שנפרדנו באינטימיות בימים האחרונים, 650, 290, 170, היחידות המבצעיות שפועלות בגזרה ובראשם הימ"מ, ללוחמי מג"ב, לשוטרי משטרת ישראל, לעמיתי בשאר הזרועות והאגפים בצה"ל כולם, תודה מקרב לב. על השותפות, המסירות והאחריות הרבה שהשקעתם בזירה זו.

תודה והערכה מיוחדת לצוות שליווה אותי בפיקוד, דניאל יור, ובאופן מיוחד לאלמוג ושי, על הובלה בתוכן והובלה בדרך ועל בכלל. ותודה אחת מיוחדת במינה לאגר. את מיוחדת ואין כמוך, היית עבורי ועבור הפיקוד לעוגן. בשבועות האחרונים למדתי עד כמה היית משמעותית לרבים, הפכת לבת משפחה ואנו אוהבים אותך מאוד.

אבי, אני מאחל לך הצלחה רבה בתפקיד. אתה מגיע לכאן עם תרמיל מלא ערכים, מקצועיות וכישורי פיקוד נדירים. במובנים רבים אתה חוזר הביתה לביתך שלך. אתה מודע לגודל האחריות. ראיתי את עמוד השדרה שלך במבחנים לא מעטים ואני משוכנע ורגוע ששיקולים שאינם מן העניין לא יסיתו את דרכך. בחרדת קודש אני מעביר לך את הפיקוד המיוחד הזה. האתגרים הם רבים ובהצלחה רבה למשפחה המיוחדת, לאחדי ולבנות.

מפקדי, הרמטכ"ל, תודה מעומק ליבי על הפיקוד, המנהיגות, העצה הטובה וההכוונה, על חדות ודיוק ועל שמצאתי אצלך יכולת לשיח ערכי תוך דיון והחלפת מחשבות משותפות. הרמטכ"ל, אני רואה חלק מהאתגרים שאתה מתמודד איתם בחודשים האחרונים בזירות השונות, הצבאיות והלאומיות. יש לי הערכה עצומה על האופן שבו אתה עומד באתגרים שזר לא יבין אותם.

אני בוש ונכלם כמפקד, אבל קודם כל כאזרח מהתקפות הפרועות שאתה חווה. זוהי שיטה שיש מי שאימץ אותה גם כאן. דברים איומים נאמרים, ואז מגיעה התנצלות רפה או חיזוק וחיבוק כוחות צה"ל עד להתקפה הפרועה והחסרת האחריות הבאה.

אתה מנהיג את צה"ל ומוביל את ביטחון ישראל בתקופה מורכבת, בה אתה מותקף על ידי חברים לגוף שמתווה את הדרך. אני מאחל לך הצלחה, חוזק, אורך רוח, שכל טוב ורוגע, לעמוד במאות ההחלטות שאתה מקבל מדי יום.

משפחות שכולות יקרות, נוכחותכם איתי כאן ביום הזה מרגשת אותי עד מאוד. במשך שנות שירותי נפלו אזרחים, מפקדים, פקודים ועמיתים. בדרום לבנון, ברצועת עזה ובפיקוד המרכז. בלחימה, באימונים ובשגרה. נשבעתי יחד איתם להקדיש את כל כוחותיי ואף לסכן את חיי. במלחמת חרבות ברזל נוספו לפיקוד 151 חללים. מספר בלתי נתפס.

זכיתי, שפר מזלי. אני מסיים את התפקיד, עומד על רגלי, בריא. אותי הכדור פספס, המשיך הלאה. המיטה התפוצצה מיד אחרי שחלפתי. הנגמ"ש שחטף היה זה שלפניי. במקרה לא עליתי על המסוק, הנגמ"ש או הספארי באותו יום גורלי. ובתום הקרב חזרתי למשפחתי ואהוביי. אצלכם, אצל יקירכם, הדברים קרו אחרת.

יכולנו בקלות לשבת היום בהיפוך תפקידים. מרגע הדפיקה בדלת, הנפילה, החיים קיבלו זווית אחרת. שום דבר לא דומה, לא טעם, לא ריח, לא זיכרון, כל דבר מזכיר. חובתנו, המפקדים, להיות ראויים להם. ולצמצם את הסיכון לחיילינו בקרב ובשגרה.

משפחות יקרות, אני מחבק אתכם, אוהב אתכם, ואמשיך לעמוד לצדכם ככל שאוכל.

באוקטובר שמונים ושבע ירדתי מהטיולית בסנור. הצמתים והאתגרים שזימנו לי הימים, תבויים בשקע המיוחד בכתף, באצבע המורה, ברגלי האכילה והשינה כל כך מוזרים לאדם הרגיל. הם תבויים בכל גבולות המדינה ומעבר להם, בזיכרונות טובים וקשים. הם חרוטים בדרך שאני מסתכל על גבעה יפה, אזור צפוף, רעש חריג, ובשינה הקלה שהיא מנת חלקה של כל מפקד. והם שזורים באהבה עצומה.

ולחברים ולאנשים קרובים, הנושאים על גבם ממש את נטל הביטחון של מדינת ישראל האהובה. למשפחתי האהובה, מקור גאוותי והאנרגיה שלי. אלונה ואריאל, מבחינתי נולדתם בבירנית ובחברון. אני כל כך גאה במי שהפכתם להיות. אוהב אתכם, גאה לדרך בית, מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים, ומאושר מהשאלות, הספקות והסקרנות שלכם שבאו לידי ביטוי בתפקיד זה.

אני גאה בך על קריירה מרשימה בתוך כל הבלגן הזה, הקוצרת שבחים מעורים ומנהלים. על הבית המדהים שיצרת לנו, על גידול הילדים לבד, על כל המשתמע, מיום לידתם ועד היום, ובגאווה עצומה על מה שיצא. ועל ההשפעה הרבה שלך עליי, על מי שאני, על הדברים שהצלחתי להשיל בדרך, להשתפר, ועל שהפכתי בזכותך להיות אדם ומפקד טוב יותר. הביחד שלנו, כאשר השאירו אותנו לבד בשטח, היה מחזק, מרגש ומעצים.

אני בא הביתה, מקווה שאשתלב מהר. ב-26 לאוקטובר 1987 התייצבתי בבקו"ם. נער מבולבל שלא דמיין מה יגולגל לפתחו. 37 שנים חלפו. אני נושא עמי את צלקות השנים, ואני זוכר. לא עליי המלאכה לגמור, אכן אני בן חורין להיפטר ממנה.

מדינת ישראל זקוקה לכל אחת ואחד, כל צעירה וכל זקן. כולנו מחויבים בבניין מה שחרב ובשיקום מה שנפגע. צה"ל חזק ונכון לכל משימה. הוא ינצח בכל זירה אליה ייקרא. אין ספק ולו הקל שבקלים בכך. אבל על כולנו מוטלת משימת המלחמה על הבית. זוהי מלחמה על גבולותיו של בית זה, וזוהי מלחמה גם על צביונו.

אני יודע עוד רבה הדרך, אבל אלך בה יחד איתכם. תודה רבה לכם.