מבני ברק החרדית, הוא הגיע לבית "האח הגדול" והפך בן לילה לסמל של דור שמסרב להסתפק בתשובות מוכנות ושואל שאלות גם כשזה כואב. יענקי, החרדי הראשון בבית המפורסם, לימד את הדיירים לשיר ביידיש, שמר על כשרות וסירב לדבר בשבת, גם כשזה דרש ממנו להתמודד עם מצלמות שלא תמיד ידעו להכיל את ההלכה. מאז, הוא כבר הספיק להתגייס לצה"ל, להפוך למשפיען רשת, ולשאת על גבו את המתח שבין שני עולמות – חרדי וחילוני, מסורתי וחדשני.
דווקא בימים שבהם המציאות הביטחונית בישראל מתוחה, כשאמונה הפכה עבור רבים לא רק למפלט אלא לקרש הצלה, יענקי בוחר לדבר על גבולות, על שבירה ועל חיפוש עצמי. בסשן שאלות ותשובות שעלה אתמול לסטורי שלו, נשאל בלי פילטרים: "אתה שומר שבת?" התשובה שלו הייתה כנה ואולי אפילו מפתיעה: "בוודאי", השיב והוסיף: "לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חיפוש עצמי. הייתי בישיבה וניסיתי לשבור כל גבול אפשרי אז שברתי גם את הגבול הזה."
"כל התקופה הזאת הייתה כל כך קצרה כי למדתי והבנתי שהשבת היא באמת המרגוע הכי טוב לנשמה ולנפש. באמצע השבוע ובשבת אני שני אנשים שונים, וחוץ מזה שהשבת נותנת לי זמן לחשוב על עצמי ועל המעשים שלי", התוודה.
להתמודד עם דיכאון, עם מצלמות ועם ציפיות
אבל השאלות האישיות והווידויים לא נגמרו בשבת. "חווית פעם דיכאון?", ביקשו עוקביו לדעת – שאלה שמגיעה בדיוק בזמן שבו החברה הישראלית כולה מתמודדת עם חרדה קיומית. גם הפעם יענקי לא התפתל או התחמק: "כן, חוויתי. אמנם אני לא רופא ולא יכול לתת עצה רפואית, אבל אני אסביר איך אני התמודדתי עם זה. הייתה לי תקופה שהייתי המון ברשתות החברתיות. כל הזמן קיבלתי הודעות אהבה והרבה יחס אישי ואז בבת אחת הכל נגמר. לא ידעתי איך להתמודד עם הדבר הזה ואז נכנסתי לסוג של דיכאון שאין לי באמת חברים, שאף אחד לא אוהב אותי ומה יהיה."
"זה לופ שקשה מאוד לצאת ממנו. מה שהייתי עושה – הייתי מרגיש בלילות שאני לא מצליח להתגבר על זה, הייתי מעיר את אמא שלי והיא הייתה יושבת איתי גם בשלוש או ארבע בלילה ומסבירה לי שהכל בסדר ויש לי משפחה טובה ואנשים עדיין טובים אלינו. משם למדתי שכל דבר אני צריך לקחת בפרופורציה הנכונה והכל בסדר. משתדל לא לקחת דברים ברצינות ואז הכל בא יותר בקלות."
בין שני עולמות: הקרב על הנשמה והחיבור לשורשים
הכנות הזו שמסרבת להסתתר מאחורי קלישאות, היא בדיוק מה שהפך את יענקי לדמות כל כך מסקרנת ולא פעם גם שנויה במחלוקת בתוך הקהילה שממנה בא. הוא דיבר לא פעם על הניכור שחווה מהחברה החרדית, על הדלתות שנסגרו בפניו אחרי שיצא מהקונצנזוס ועל המתח הבלתי נגמר בין הרצון להישאר מחובר לשורשים לבין הידיעה שהמסע האישי כבר לקח אותו רחוק מדי מכדי לחזור.
"נלחמתי המון בשביל שאוכל לחזור לשם", שיתף בעבר על הקושי שהוא חווה בניסיון להלך בין שני העולמות בחייו – החרדי מבית והחילוני אליו נחשף בעוצמה אחרי "האח הגדול". "ואז החלטתי לשחרר", סיפר. "הקהילה שהייתה הכי טובה בשבילי פעם כנראה כבר לא מתאימה לי יותר. יש לי היום רב ומורה דרך אחר שהוא יותר מקבל ובעזרת השם יהיה לי טוב במקום החדש שלי."
מסעו של יענקי הוא תזכורת לכך שאומץ אינו רק ביציאה לקרב, אלא גם ביכולת לדבר על הפגיעות, לשאול שאלות כנות – ולמצוא את הדרך הייחודית שלך, גם כשזה אומר ללכת נגד הזרם. מה אתם חושבים על הכנות של יענקי ועל המסע האישי שלו?
