איראן הגבירה לאחרונה באופן דרמטי את השימוש בטילים בליסטיים נגד ישראל, עם כ-500 שיגורים עד כה, מתוכם כ-10% חדרו את מערכות ההגנה. אך ההסלמה האמיתית עלולה להיות בפתח, כששני סוגי נשק קטלניים במיוחד – טילים כבדים וטילי שיוט מתקדמים – נשמרים כנראה לשעת צורך.
צה"ל מעריך כי למרות המספר הגבוה של שיגורים, איראן כמעט ולא עשתה שימוש בנשק אסטרטגי משמעותי: טילים הנושאים טון ומעלה של חומר נפץ, וטילי שיוט שקשים במיוחד לגילוי, סיווג ויירוט. אולם, איומים מצד משמרות המהפכה, שצייצו בחשבון ה-X שלהם (לשעבר טוויטר) "זה המסר שלנו לעולם – אנחנו נעשה את זה", מרמזים על שינוי אפשרי במדיניות.
הארסנל האיראני נחשף: מח'וראמשהר ועד סג'יל
רוב הטילים ששוגרו עד כה הם מסוגי שיהאב 3, קאדר, עימאד וחייברשכן. עם זאת, נראה כי הארסנל האיראני נשחק בהדרגה, בין היתר כתוצאה משימוש אינטנסיבי ותקיפות ממוקדות של צה"ל, שפגע אתמול בטילי ח'וראמשהר שאוחסנו בבסיס טילי אימאם חוסיין שביזד, במרחק 2,200 ק"מ מישראל.
שיגורו הלילה של טיל בודד מסוג ח'וראמשהר-4 לעבר ישראל מסמן עליית מדרגה משמעותית. טיל בליסטי זה נחשב לאחד החזקים בארסנל האיראני. לדברי ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), הטיל בעל טווח של 2,000-3,000 ק"מ ומסוגל לשאת ראש נפץ במשקל של עד 1,800 ק"ג. "עד היום כמעט ולא ראינו שימוש בטילים עם מעל טון חומר נפץ", אומר קליסקי, "אבל בעיקרון הם בהחלט מסוגלים לכך ועלולים לעלות מדרגה בשימוש בטילים כאלה". גרסתו החדשה של הח'וראמשהר-4, בעלת טווח של 2,000 ק"מ וראש קרב של 1,500 ק"ג, מאפשרת לו להגיע לכל נקודה בישראל. מפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה שחוסל לאחרונה, אמיר עלי חאג'יזאדה, אף טען בעבר כי טיל זה מסוגל לשאת 80 ראשי נפץ קטנים.
נוסף לח'וראמשהר, איראן מחזיקה בסג'יל – טיל בליסטי מתקדם המונע בדלק מוצק, המגיע למהירות של 13 מאך ומסוגל לשאת 750 ק"ג חומר נפץ לטווח של עד 2,300 ק"מ. בניגוד לטילים עם דלק נוזלי הדורשים שעות הכנה, הסג'יל מוכן לשיגור בזמן קצר יחסית. "אתה מגיע, מזקיף ויורה", מסביר תא"ל (במיל') צביקה חיימוביץ', לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית, ומוסיף כי הסג'יל כבר שוגר לעבר ישראל פעמיים בשבוע האחרון.
לפני כשמונה ימים, טענה איראן כי השתמשה בטיל בליסטי חדש בעל יכולת תמרון – החאג' קאסם. טיל זה, שאורכו 11 מטר ושוקל 7 טונות, קרוי על שם הגנרל קאסם סולימאני שחוסל בתקיפה אמריקנית. הוא מצויד בהנחיה אלקטרו-אופטית וראש נפץ במשקל 450-600 ק"ג, בעל טווח של 1,400-1,800 ק"מ ומונע בדלק מוצק.
אתגר היירוט: טילי שיוט ומאך גבוה
"הטילים הכבדים האלה מתאפיינים ברדיוס פגיעה מדויק מאוד – בין 10 ל-50 מטר", מסביר קליסקי. הוא מוסיף כי "כל עוד הטיל נע במסלול בליסטי, גם אם הוא מגיע במהירות היפרסונית של 10-12 מאך, המערכות שלנו מסוגלות ליירט אותו. החץ 2 והחץ 3 יודעים ליירט, אבל היעילות פוחתת במקצת".
האתגר המרכזי שעדיין לא מומש הוא טילי השיוט. למרות השימוש הנרחב בכטב"מים ובטילים בליסטיים, איראן לא השתמשה ככל הידוע בטילי השיוט שברשותה. מדובר באמצעי לחימה ייחודי: טיל שיוט הוא למעשה מטוס סילון ללא טייס, המכוון למטרה מסוימת ומתביית עליה. "טיל שיוט הוא טיל שאינו נע במסלול בליסטי, אלא במסלול מתמרן ונמוך", מפרט קליסקי. "הוא מסוגל לשנות כיוונים וללכת בדרכים שונות כדי להגיע למטרה. טיל השיוט טס נמוך, ולכן קשה יותר לגלות אותו – גם בגלל שהמסלול שלו אינו קבוע וגם בגלל גובה הטיסה הנמוך שמקשה על גילוי ומעקב".
האם האיומים האחרונים ושיגור הח'וראמשהר-4 מסמנים את תחילתו של שלב חדש במערכה, בו איראן תפעיל את כל מגוון יכולותיה, כולל טילי השיוט החמקמקים? ימים יגידו.
