ניצולת השואה ששרדה את הטבח בבארי וכעת מאושפזת בסורוקה: "כשמלחמת העולם הסתיימה הייתי בקושי בת שבע, בערך בגיל שיהל הנינה שלי נחטפה לעזה. כך אני זוכרת את השואה – דרך עיניים של ילדה קטנה"

סיפור חייה של רות הרן, ניצולת שואה שאיבדה את בנה אבשלום בטבח בקיבוץ בארי ושבעה מבני משפחתה נחטפו לעזה, נוגע בנקודות כואבות בהיסטוריה של העם היהודי.

היא נולדה לפני 90 שנה בבוקרשט, כשפרצה מלחמת העולם השנייה הייתה ילדה קטנה בת 3. לאורך שנות המלחמה משפחתה התפצלה, התאחדה ונדדה במקומות רבים – אודסה, טשרנוביץ, אוזבקיסטן וקישינייב. בתום המלחמה נפטר אביה שהיה רופא, בזמן שטיפל בחולי טיפוס ונדבק בעצמו.

רות מספרת: "כשמלחמת העולם הסתיימה הייתי בקושי בת שבע, בערך בגיל שיהל הנינה שלי נחטפה לעזה. כך אני זוכרת את השואה – דרך עיניים של ילדה קטנה. אימי אמרה: 'נעלה לארץ ישראל, לבנות ולהיבנות בה', עלינו באופן בלתי לגאלי מתוך ציונות אמיתית. אחרי עשרה ימים בבטן האונייה פתאום שמעתי שירת 'התקווה' ומהסיפון ראיתי את נמל חיפה. זה היה כל כך מרגש".

רות למדה בבית ספר החקלאי בפרדס חנה ועם סיום לימודיה התגייסה לנח"ל והגיעה לקיבוץ נחל עוז, שם הכירה את חיים בעלה. בהמשך גרו במושב תדהר ובעומר, והיא עסקה בחינוך.

לפני כחמש שנים, לאחר שחיים נפטר, עברה להתגורר בקיבוץ בארי כדי להיות קרובה לבנה, אבשלום ז"ל: "החיים בבארי היו נהדרים. הייתי מוקפת שם בקהילה נהדרת, שדות יפים והרבה טבע".

רות ניצלה ב-7 באוקטובר כשהצליחה להסתתר ממחבלי חמאס שדפקו על דלת ביתה. "הייתי לבד בבית בשבת של שמחת תורה. התעוררתי מהרקטות ומבעד לחלון ראיתי חמושים על הדשא ואז הייתה דפיקה חזקה על הדלת. לא יודעת איך, לא פחדתי. נעמדתי רגע, ופתאום קראו להם, הסתובבתי וברחתי מהר פנימה לתוך הבית. נשארתי במסתור שלי במשך 15 שעות ארוכות מאוד".

רות התאשפזה לאחרונה במחלקה אורתופדית ב' בסורוקה, שם פגשו אותה הצוותים, שמעו את סיפורה והתמלאו בהשראה מהכוחות הפנימיים והאופטימיות שלה. יחד איתה ממשיכים לייחל לשובם של כל החטופים.

בסורוקה טופלו בשנה האחרונה מאות ניצולי שואה המתגוררים בנגב ובדרום. פרויקט איתור וליווי ניצולי שואה מאושפזים, מעניק סיוע במיצוי זכויות וליווי פסיכו-סוציאלי לניצולי השואה המאושפזים ולבני משפחותיהם.

לאחרונה יצא לדרך פרויקט חדש שהתאפשר הודות לתמיכתם הנדיבה של עמותת ידידי סורוקה בארה״ב American Friends of Soroka ותמיכתם שלThe Goldrich Family Foundation

ו-Susan Zirkl z”l Memorial Charitable Foundation, במסגרתו סטודנטיות וסטודנטים לעבודה סוציאלית מאתרים באופן יזום ניצולים המאושפזים במחלקות, ומתנדבים מצטרפים אליהם כדי להפיג את תחושת הבדידות.