ם שבהם מדינה שלמה עקבה בדריכות אחר שחרורם של אגם ברגר, ארבל יהוד וגדי מוזס משבי חמאס, רשתות החיפוש געשו מטרנד חדש: "מכון כושר ביבנה". סרטונים אינטימיים שדלפו לרשת, בהם נראה מאמן כושר מקיים יחסים עם מתאמנות, כבשו את סדר היום הציבורי.
בעוד הרשתות החברתיות געשו וכל אדם הביע את דעתו, גופי התקשורת הממוסדים, ובראשם ערוצי הטלוויזיה 11-15, נותרו מחוץ למשחק.
ניסיון מאוחר ולא משכנע
רק לאחר מספר ימים, ניסו ערוצי הטלוויזיה להיכנס לתמונה. קשת 12 ורשת 13 שידרו כתבות בנושא, אך אלו היו בעיקר ניסיונות מאולצים ולא רלוונטיים. הכתבות לא הצליחו לספק את הסחורה שהקהל ציפה לה, והותירו את הצופים בתחושת אכזבה.
מדוע הטלוויזיה נותרה מאחור?
ייתכן שהסיבה לכך היא החשש מעיסוק בנושא כה רגיש מבחינה מוסרית ומשפטית. גופי התקשורת הממוסדים, אשר מחויבים לכללי אתיקה ועריכה, התקשו להתמודד עם התכנים הפרובוקטיביים והאינטימיים שהופצו ברשת.
המלכים החדשים של סדר היום
פרשת "מכון כושר ביבנה" ממחישה את השינויים המתרחשים בעולם התקשורת. הרשתות החברתיות והפלטפורמות הדיגיטליות, אשר חופשיות יותר ממגבלות רגולטוריות ואתיות, הפכו למקור המידע המרכזי עבור הציבור. גופי התקשורת הממוסדים, לעומת זאת, נתפסים כמיושנים ושמרניים, ומתקשים להתחרות עם הפופולריות של הרשתות החברתיות.
פרשת "מכון כושר ביבנה" היא עוד הוכחה לכך שהכוח של הטלוויזיה המסורתית הולך ופוחת. בעידן הדיגיטלי, הרשתות החברתיות הן אלו שמכתיבות את סדר היום הציבורי, וגופי התקשורת הממוסדים נאלצים להסתגל למציאות החדשה או להישאר מאחור.
