באפריל 1995 מונה כרמי גילון לראש שב"כ. שבעה חודשים מאוחר יותר, במוצאי שבת בסיום עצרת בכיכר מלכי ישראל התנקש יגאל עמיר בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. עכשיו, 30 שנה אחרי הערב שבו ישראל השתנתה, ולא בפעם האחרונה, חזר גילון (75) אל האירוע ששינה את חייו – ולראשונה גם לכיכר ששינתה את שמה.
בסרט "במשמרת שלי" של אמנון רבי ששודר הערב (ראשון) בקשת 12, התייחס גילון למחשבות האובדניות שהובילו אותו לתכנן כיצד ישלח יד בנפשו, להסתה הגדולה שקדמה לרצח – ולהשפעה הדרמטית של האירוע על חייו. "5 בנובמבר 1995 הייתה הפעם האחרונה שעמדתי כאן. לא היו לי את הכוחות הנפשיים או את העוז לחזור לכאן", הסביר כשביקר בכיכר רבין. "רע לי להיות פה, אם לא הייתי מרגיש שאני עושה את זה בפעם האחרונה בחיי לא הייתי פה. לעולם לא אחזור לפה שוב".
בערב הרצח היה גילון בפגישת עבודה מקצועית בפריז, נסיעת עבודה שהסכים לנסוע אליה בעקבות בקשה של רבין. "בדרך לשדה התעופה בפריז עודכנתי שירו ברבין. ראש הלשכה שלי לא שאל אם אני יושב, פשוט ירה לי את זה לפרצוף. הוא אמר לי שכמו שאמרתי הוא יכול היה להגיע מכל מקום במדינה", הסביר והמשיך: "הוא אמר שהרוצח מהרצליה ושכל מה שאמרתי שיקרה – קרה".
לצד ההלם, הדגיש גילון כי לא "נשבר לרסיסים" כששמע מה שקרה. "אני לא יודע להתפרק, אני יודע לבכות על המשפחה אבל לא כשאני בתפקיד. עליתי לטיסה כשעוד לא הבנתי בדיוק מה קרה, הייתי הנוסע היחיד במחלקת עסקים ולא העזו לגשת אליי", שחזר. "הדבר שאני זוכר הכי חזק זה געגוע, הרגשתי חלל. פתאום חסר לך משהו משמעותי בחייך. ריחמתי על עצמי שאיבדתי אותו ברמה האישית, לא ממה שמחכה לי כשאנחת בארץ. לא חשבתי על זה מבחינה ציבורית או תקשורתית, הייתי באבל".
בחוויה של גילון ישראל שבה נחת הייתה מדינה בהלם. "נסענו מיד לכיכר שם חיכו אנשי האבטחה שהיו בחולייה ושחזרו איתי כל מה שקרה שם. הדבר הראשון שרציתי להבין זה מה קרה, לא הצלחתי. כל הזמן עבר לי בראש 'איך יכול להיות שזה קרה?'", נזכר.
"כשאתה מאבטח לא רוצים שתהיה פורץ דרך, אלא אדם פסיבי שמחודד עד לפסיק. יגאל עמיר ירה כדור אחד? צריך להפיל את יצחק לרצפה שהכדור השני יפספס. זה פשוט סוחט אותי כמו לימון הסיפור הזה, וזה מה שהרגשתי בשחזור", הוסיף.
הטענה היחידה שיש לי למאבטחים היא שעמיר ירה שני כדורים. לא יכול להיות, אין דבר כזה שהמחבל יורה כדור שני. אם הוא ירה כדור שני, נכשלת. איך יגאל עמיר חי? איך הוא ירה שלושה כדורים? אין דבר כזה באבטחה".
גילון נפגש עם שי גלזר, אחד משומרי הראש של רבין בליל הרצח. זו פגישה ראשונה בין השניים מזה 30 שנה. "אף אחד לא רוצה לשמוע על רבין, גם לא בבתי הספר, והגורמים לא טופלו אלא החמירו וזו לא שאלה של אם זה יקרה שוב, אלא מתי", אמר גלזר שכיום מלמד אזרחות.
"אתם שקעתם לאלמוניות, ואני הייתי בחזית. כשאני הולך ברחוב ורואה בן גילי או אדם שצעיר ממני בעשר או עשרים שנה אני מרגיש את אות הקין", שיתף גילון את שומר הראש לשעבר. "זה סיוט שלא ייגמר לעולם".
מותו של רבין התקשר לגילון למותו של אביו. קולין גילון, שהיה פרקליט המדינה, הגיע מדרום אפריקה וראש שב"כ לשעבר תיאר אותו כאיש גדול וחזק שלמרות תפקידו הרציני נהג לטפס על עצים ולהשמיע קולות של קוף. כרמי גילון תיאר את עצמו כילד של אבא עד שנפטר בגיל 52 מסרטן ריאות.
גילון תקף את תיאוריות הבגידה שהועלו. "נגיד שראש שב"כ כרמי גילון החליט לרצוח את רבין, הוא יכול לעשות את זה לבד? לא, הוא צריך שותפים ורוצחים. הייתי צריך לבנות דמות שקוראים לה 'יגאל עמיר' ושעליו תוטל האחריות לרצח. אנשים יושבים ומאמינים לזה בלי שום שיפוט איך זה יכול להיות. תיאוריות קונספירציה אפשר להרוג רק עם גורם מוסמך שאתה מאמין שהוא ירד לחקר האמת", אמר והביע ביקורת נגד ועדת שמגר שהוקמה לבחינת הרצח: "הוועדה התעסקה אם מאבטח א' היה צריך לעמוד כאן או כאן. אין בוועדת שמגר אות או פסיק על הקונספירציות וההסתה שקדמה לרצח. במקום להתעמת עם ההסתה ולדרוך במקומות פחות סימפטיים כמו מה נתניהו ורבני מועצת יש"ע אמרו, הם דיברו על אבישי רביב. שליש עליו ושני שליש אחרים על האבטחה. התוצאה היא ששלושים שנה אחרי עניין הקונספירציות חי ובועט".
