יוקר המחיה הפך לטורף אכזרי בג'ונגל הישראלי. הוא אינו תוקף בנהמה רמה, אלא מתגנב בשקט, נוגס נגיסות קטנות מהארנק, עד שיום אחד מגלים שהכיס התרוקן לחלוטין. זוהי מלחמת התשה כלכלית, שקטה ומתמשכת.
המעמד הבינוני והנמוך בישראל דומה לאקרובט על חבל דק המתוח מעל תהום. עם כל צעד קדימה, החבל נמתח יותר, רועד יותר, והסכנה גוברת. מחירי המזון, הדיור, התחבורה והחינוך זינקו למעלה כמו טיל, בעוד המשכורות זוחלות כצב. גם משפחות עם הכנסה כפולה ומכובדת מוצאות עצמן מבצעות להטוטים פיננסיים מורכבים רק כדי לסיים את החודש בלי מינוס. והמעמד הנמוך? הוא שורד על גבול הנס.
כתב האישום שהגישה לאחרונה רשות התחרות נגד רשתות המזון מאיר זרקור על פצע מדמם במשק הישראלי. אך העיתוי מזכיר רופא המגיע לחולה לאחר שהמחלה כבר התפשטה בכל הגוף. "מס הקרטל" הבלתי נראה שגבו מאיתנו במשך שנים אינו רק עניין של שקלים בודדים בסל הקניות. הוא חריץ עמוק החוצב תהום בין שכבות החברה, דוחף משפחות שלמות למאבק יומיומי של ממש על הישרדות כלכלית.
העתיד נראה כמו סערה מתקרבת באופק, עננים שחורים מתקבצים. אך בניגוד לגשם, את הסערה הכלכלית הזו ניתן למנוע. בזמן שממשלות מתחלפות והבטחות מתפוגגות כאדי בוקר, העגלה הכלכלית המקרטעת ממשיכה להתדרדר במורד הגבעה, צוברת תאוצה מסוכנת.
המפתח לשינוי טמון בשלושה מישורים: ראשית, תחרות אמיתית – פתיחת שוק המזון ליבוא מקביל ללא מכשולים בירוקרטיים, תוך איזון עדין שימנע קריסה של החקלאות המקומית ויבטיח את עצמאות המזון של ישראל. שנית, פירוק מוקדי הכוח הכלכליים – חלוקה מחודשת של המשאבים שתמנע ריכוז עושר בידי מעטים. שלישית, מהפכה בשוק הדיור שתעצור את מרוץ המחירים המטורף.
בתקופה בה המדינה חווה הפסקת אש בחזית הביטחונית, הגיע הזמן להפסקת אש גם בחזית הכלכלית. המלחמה על המחיה היא חלק בלתי נפרד מהחוסן הלאומי – כי עם שאינו יכול לכלכל את עצמו בכבוד, יתקשה לעמוד מול אתגרים חיצוניים.
הפתרונות קיימים, אך הם אינם קלים, מהירים, או נוחים לבעלי האינטרסים. ללא פעולה נחושה ומיידית, המעמד הבינוני – אותו עמוד שדרה היסטורי של החברה הישראלית – עלול להיעלם כמו הטלפון הציבורי והמכולת השכונתית, ולהפוך לא יותר מאשר זיכרון עמום בסיפורי העבר.
בתקופה סוערת זו, שבה הלב נקרע בין זעקות החטופים, רעמי המלחמה ואימי הטרור המתפשטים כצל שחור, מתחת לפני השטח רוחש קרב לא פחות קטלני – החזית הכלכלית. יוקר המחייה היא מפלצת אילמת וחסרת רחמים, חונקת את צווארם של מיליונים, שואבת את מה שנשאר מכיסיהם של משפחות הנאבקות על כל שקל. בעוד התותחים יורקים אש והנשמה מתפללת לשלום, המלחמה הזו – חסרת פסקול אך עוצרת נשימה – מתחוללת בדממה מחרישת אוזניים, מאיימת לרסק את עמוד השדרה של החברה כולה. להתעלם ממנה זו טעות שתעלה ביוקר – תרתי משמע.
אלון נוריאל-יועץ תקשורת
