יו"ר יהדות התורה משה גפני הוציא אתמול, בצאת השבת, הודעה לקונית לפיה "עמדתנו בעד סיום המלחמה והשבת החטופים". בעבר משפחות חטופים התעמתו מול גפני כאשר אמר מילים דומות על כך שהוא לא מפיל את הממשלה כאשר זוהי עמדתו המוצהרת. אז, גפני עוד היה חלק מהקואליציה. היום גפני עדיין לא מפיל את הממשלה למרות שהוא פרש מהקואליציה.
הפרישה החרדית מהקואליציה הינה למראית עין, בעקבות המשבר סביב חוק הגיוס. חברי הכנסת החרדים ממשיכים להשפיע על סדר יומה של הקואליציה, וחברי הכנסת של ש"ס אף נשארים בראשות ועדות מסוימות. צריך להבין את האינטרס החרדי העליון: ביטול הסנקציות אותן מטילה עליהם היועצת המשפטית לממשלה, ככל הנראה באמצעות חוק גיוס כלשהו שיבטל את הסנקציות באופן מידי ויעגן מחדש פטור המוני לתלמידי הישיבות החרדיות.
הסיכוי להעביר חוק שכזה בזמן שאין בית דתי לאומי, חילוני או מסורתי אשר אין בו מישהו שנמצא בחזית, נפצע או נהרג במהלך המלחמה הזאת – נמוך מאוד. כרגע הציבור מרוכז סביב המלחמה, וסביב העובדה שאין יהודי ציוני שלא מתגייס, למעט המגזר החרדי (וכמובן שאני כותב על המגזר החרדי כמגזר, ולא על בני העלייה מחטיבת החשמונאים).
הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לחרדים בכדי שהם יוכלו להסיר את הסנקציות מעל המשתמטים ולחדש את הפטור החוקי שניתן להם, הוא שאנקת המילואימניקים תיפסק. שהעומס בנטל, יוקל. לא כי החרדים חלילה יצטרפו לנשיאת האלונקה עליה נישאת מדינת ישראל. לא חלילה כי החרדים יקיזו גם הם דם בעבור המדינה הקדושה הזאת. חלילה וחס.
העומס יוקל בגלל הפסקת המלחמה, ואז הציבור הציוני יעזוב בשקט את הציבור החרדי שיוכל להמשיך להשתמט. ככה פשוט, ציני וקר. אז אולי גפני באמת בעד הפסקת המלחמה והשבת החטופים, אבל לצד המילים שלו צריך לשים זרקור ענק על האינטרס החרדי לעצירת המלחמה – כדי שלא נשכח ביום שאחרי, מתי שהוא לא יהיה.
