טור מיוחד מאת: עו"ד הילה רווח, יועמשית לשעבר של עיריית אשקלון.
העתירות האחרונות נגד מינויו של השר איתמר בן גביר מעלות שאלה עקרונית ונוקבת: האם כל אי-הסכמה עם בחירת הציבור מצדיקה ניסיון לבטל אותה באמצעות מערכת המשפט? האם אין מדובר, הלכה למעשה, בעקיפה של ההליך הדמוקרטי?
מערכת המשפט נועדה לאזן, לא להחליף. היא אמונה על שמירה על החוק, לא על סינון נבחרי ציבור לפי השקפת עולמם. הדרישה לפסול את מינויו של בן גביר – אף לאחר שזה אושר על ידי הכנסת כחלק מהסכם קואליציוני – מגלמת גישה מסוכנת, המעדיפה את שיקול הדעת השיפוטי על פני הכרעת הבוחר.
אין ספק: שלטון החוק הוא תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה. אך שלטון החוק שונה משלטון המשפט. הראשון שומר על מסגרת החוק, השני – אם לא יוגבל – עלול להפוך לכלי פוליטי. כאשר עתירות מוגשות לא משום שהחוק הופַר, אלא משום שמדיניות מסוימת אינה לרוח עותרים מסוימים – מדובר בשימוש לרעה בכלים המשפטיים.
כמי שמכהנת כעורכת דין בתחום הציבורי למעלה משני עשורים, אני רואה בדאגה את מגמת ההתערבות הגוברת בשיקול דעת נבחרי הציבור. הציבור בחר ממשלה לגיטימית; הוא לא ביקש ממשל משותף של הכנסת ובית המשפט.
אם נמשיך לטשטש את הגבולות בין סמכות משפטית לשיקול דעת פוליטי, נפגע באמון הציבור, ולא פחות חשוב – נכרסם בשלטון החוק עצמו. משפט חזק – הוא משפט שמכבד את מגבלותיו.
