מה שהיה אמור להיות רגע שיא בביקור מדיני מתוקשר, הפך תוך שעה אחת למה שנראה כמו מבוכה פומבית, אפילו השפלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו, אחד מאמני ההסברה המובהקים שידעה ישראל, לא הצליחו לטשטש את הרושם הסופי שהתקבעו הצהרת משותפת עם הנשיא דונלד טראמפ בחדר הסגלגל – לאחר ארוחת צהריים ממושכת ופגישה מדינית שארכה כשעה וחצי.
נתניהו הגיע מודאג. אנו ממשיך להאמין בדיפלומטיה מול איראן, בעוד שנתניהו בטוח שהגישה הזו רק נותנת זמן למעבר המושבע לצבור כוח. לכן, הוא מיהר להגיע ולנסות לשכנע את הנשיא האמריקאי לנסח יחד עם "הסכם גרעין אמיתי". בפומבי, נתניהו אמר שישראל וארה"ב מאוחדות במטרה למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני – ושהדבר "יכול לקרות גם בדרך דיפלומטית". אבל מאחורי המילים הללו, ברור שהמסר האמיתי היה אחר: יש להכין אופציה צבאית.
ובינתיים, בחר לבשר בשידור חי על פתיחת שיחות עם איראן כבר בשבת – כדי להבהיר שעמדתו לא השתנתה, למרות כל ניסיונות השכנו של האורח מישראל.
גם בחזית הסחר, העניינים לא הלכו כמצופה. נתניהו הביע נכונות לוותר מראש – במטרה להראות רצון טוב ולמחוק את הגירעון מול ארה"ב. אךונות לא נותנים מקום לאשליות, והצהיר: "לא בטוח שאפחית את המכסים… ארה"ב נותנת מדינת ישראל בארצות הברית. דבריו נאמרו בפומבי, מול מצלמות, פעמיים – והפכו את המבוכה של נתניהו לעוד יותר בולטת.
הפתעה נוספת לקראת הסיום: שיבח את "הקשר החם" שלו עם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן – אותו אחד ראש הממשלה הישראלי כינה בעבר "היטלר", ו"ערפד". גם השאלה על "אמר תוכנית" לפי נוי מרצון מעזה נענתה בזול: "שנתניהו יענה על זה", הנשיא, ודחק בעיתונאים לצאת מהחדר.
לאחר יום, נתניהו יצא מהפגישה הזו עם הרבה פחות ממה שציפה. הוא קיווה להישגים עם ברורים – אך חזר טון מפויס ולא אופייני. הכוח לא בידיים שלו.
בין אם זו מדיניות, אסטרטגיה או פשוט חוסר מזל – הביקור הזה ייזכר, בעיקר, כאירוע מביך שטלטל את תדמיתו של נתניהו, והשאיר עוד שאלות מתשובות.
