בזמן שהמלחמה ברצועת עזה נכנסת לחודשיה האחרונים של השנה, גוברת הביקורת על הסטייה ממטרות הלחימה המקוריות שהציב הקבינט הביטחוני בתחילת הדרך. אחד הקולות המרכזיים שמתריעים על כך מציין:
"המטרה שנקבעה הייתה השמדת התשתיות של חמאס – לא 'מיטוט', לא 'החלשה' ולא 'הכרעה'. מילה אחת: השמדה. בצבא מבינים היטב את משמעותה של מילה כזו. אז למה לא מתנהלים לפיה?"
כ"ץ: "נפגע בכל מה שקשור לחמאס" – אז עד עכשיו לא פגענו?
שר הביטחון ישראל כ"ץ אמר השבוע: "נפגע בכל מה שקשור לחמאס עד שישחרר את החטופים". הצהרה זו עוררה תגובות קשות, כשהביקורת העיקרית היא שהאמירה מרמזת – אולי בלי להתכוון – כי עד כה לא הייתה פגיעה שיטתית בכל מנגנוני חמאס, למרות הצהרות ממשלתיות וצה"ליות על מאמץ כולל.
"המשמעות של האמירה הזו מטרידה מאוד," כתב גורם ביטחוני לשעבר, "האם רק עכשיו אנחנו מתחילים לפגוע בכל מה שקשור לחמאס? ואם כן – למה חיכינו?"
אחת הטענות המרכזיות שנשמעות בציבור ובתקשורת נגד תמרון צה"לי עמוק ברצועה היא החשש לפגיעה בחטופים. אך עדויות פדויי שבי ואנשי שטח מציירות תמונה שונה.
אלי שרעבי, ששוחרר מעזה, העיד כי שמע חיילים וטנקים סביבו – אך שוביו לא פגעו בו. "הם יודעים שהחטופים הם תעודת הביטוח שלהם", העיד.
נחשף גם מקרה שבו חטוף הסתתר תחת גרם מדרגות בבית בו שהו חיילי צה"ל כמה ימים – והם לא ידעו על כך כלל. שוביו הכניסו והוציאו אותו בביטחה.
יתר על כן, לפי אותם גורמים, הערכת מיקום החטופים מצד הצבא פעמים רבות לא הייתה מדויקת – מה שמערער את הנחת היסוד שתמרון מסכן אותם.
"אזיקים שאנחנו שמים על עצמנו"
גורמים ביקורתיים תוקפים את ההיסוס בגישה המבצעית בעזה וטוענים שמדובר במגבלות עצמיות, שמונעות ניצחון אמיתי בשטח:
"אנחנו שמים על עצמנו אזיקים – מתוך פחד, פוליטיקה או שיקולי תדמית בינלאומית. אבל המחיר הוא ברור: הזמן עובר, החטופים עדיין בשבי, וחמאס ממשיך לפעול."
סיכום: הקרב על ההגדרה
הקריאה הציבורית והפוליטית כעת מתמקדת בדרישה לחזור להגדרה המקורית של המלחמה: השמדה מוחלטת של חמאס – מטרה שאינה ניתנת להשגה על ידי פעולות מוגבלות, אלא מחייבת פעולה תקיפה, ברורה, ובלתי מתפשרת – כולל תמרון קרקעי מלא.
