מי היה מאמין? אחרי עשורים של שנאה יוקדת, איומי גרעין וחיסול המנהיג העליון חמנאי רק לפני שישה שבועות, הבלתי יאומן קרה: נציגים רשמיים של ארה”ב ואיראן לחצו ידיים. גיא אלסטר מדווח על רגע היסטורי במלון סרינה בפקיסטן, שם סגן הנשיא ג’יי.די. ואנס ויו”ר הפרלמנט האיראני קאליבאף שברו טאבו של כמעט חצי מאה.
אבל אל תטעו, מאחורי החיוכים והנימוסים, המצב נותר מתוח עד הקצה. השיחות המרתוניות, שנמשכו 21 שעות, הסתיימו ללא הסכם חתום. האיראנים דורשים את ה”כסף הגדול” שלהם – 27 מיליארד דולר שמוקפאים בעולם, בעוד שטראמפ דורש שטהרן תמסור כל גרם של אורניום מועשר.
המחלוקת הגדולה ביותר נותרה סביב מצר הורמוז. ארה”ב דורשת פתיחה מיידית של עורק הנפט העולמי, אבל האיראנים מסרבים לשחרר את ה”חנק” לפני שיהיה הסכם סופי. “הבהרנו מהם הקווים האדומים שלנו”, אמר ואנס בצאתו מהפגישה. האם לחיצת היד הזו היא תחילתו של עידן חדש או רק הפוגה לפני הפיצוץ הבא? בינתיים, הטאבו נשבר, והעולם מחכה לראות מי ימצמץ ראשון.
