אפרת מור, אמו של החטוף איתן מור וחברת פורום תקווה, משתפת בעמוד הפייסבוק שלה לקראת השנה החדשה והימים הנוראים:

חודש אלול תשפ"ה

ואני סופרת את הימים, השעות והדקות, בהן איתן שלי בשבי. רחוק ממני פיזית ומחובר אליי קרוב קרוב ללב.

ריבונו של עולם, ככה גם אתה מרגיש כשאנו רחוקים ממך?

אתה סופר את הרגעים?

נזכר בכל התכונות הטובות שלנו?

מתעלם מהחולשות?

מצפה שנשוב אליך?

גם אתה מתגעגע עד כלות לשמוע את הקול שלנו?

אנחנו בשלהי חודש אלול.

ואתה עכשיו קרוב אלינו, אתה בשדה. איתנו ממש.

אבא,

תיזכר בבקשה בכל אלו שבשמחת תורה, עזבו הכל ובאו לדרום בחירוף נפש,

תביט במתנדבים הרבים שפינקו ועדיין דואגים ללוחמים ולמפונים,

תעלה לפניך זעקת האלמנות, והאמהות השכולות שהקריבו את היקר להן מכל למען עם ישראל,

תראה את הנשים המדהימות האלה שהבעלים שלהן כבר בסבב המי יודע כמה במילואים, והן כמו לביאות, ממשיכות לתפקד.

תסתכל על החיבורים שנוצרו מאז.

הגעת עד אלינו. לשדה.

ככה, בלי מחיצות, בלי גינונים.

בשדה, אנו לבושים מלבושים פשוטים, בגדי עבודה, מלוכלכים מאדמה, נתקעו לנו קצת קוצים פה ושם, ואנו מזיעים. עייפים.

אבל , אתה, אבא שלנו, ואתה יודע שבתוך תוכינו, בנשמתנו אנחנו מאירים, נקיים, משתוקקים.

כל כך מצפים כבר להארת פניך!

לחיבוק האבהי .

שרק תאמר לנו שכל הסבל, והצער הביאו איתם אור גדול,

שהמחיצות בינינו לבין עצמינו נפלו,

שהמנהיגים מוליכים אותנו בדרך הנכונה,

שאנו, עם ישראל הנבחר, מאיר לכל העולם

ומקדש את שמך בגויים.

אסיים במילים מתוך הפיוט שנאמר בתפילת יוכפ:

תִּתֵּן אַחֲרִית לְעַמֶּךָ.

תָּשִׁיב מִקְדָּשׁ לְתוֹכֵנוּ.

תְּרוֹמֵם הַר מְרוֹם הָרִים.

תְּקוֹמֵם קֶרֶן גְּדוּעָה.