מישה (מיכאל) פודולסקי (44)  אובחן עם מחלת ניוון שרירים סופנית וחשוכת מרפא- (Amyotrophic Lateral Sclerosis)  ALS בשנת 2019. משנת 2022 הוא מרותק למיטה, משותק באופן מלא, מונשם, מוזן באמצעות פג, ומתקשר באמצעות תנועת אישונים מול מחשב –אשר מועברים כטקסט בווטצאפ. אחיו סועד אותו ומסייע לו לצד מטפלת צמודה.

לפני קרוב לשנה החל מישה לחשוב על סיום חייו. כשהיה מגובש בהחלטתו, הגיש בקשה דחופה לסעד הצהרתי שיתיר לרופא המטפל בו להפחית באופן הדרגתי את קצב ההנשמה ואת רמת החמצן במכונת ההנשמה אליה הוא מחובר עד לרמה של 21%.

 בית המשפט בהחלטה תקדימית  ובאישור היועצת המשפטית לממשלה נעתר לבקשה. כעבור כארבעה שבועות  החליט מיכאל שהוא מבקש לתרום את איבריו לאחר מותו.

*אירוע הפסקת החיים ותרומת האיברים*  –

ביום חמישי ה- 25/9 הובא מישה באמבולנס מביתו  לביהח שיבא, עם המחשב הייחודי כדי לאפשר לו  להמשיך בתקשורת  מול הצוותים. ביחידה לטיפול נמרץ מישה אשרר – הסכמה מדעת חוזרת – לבצע את בקשתו שאושרה בבית המשפט – להפחתת הטיפול ההנשמתי. עורך הדין עו"ד עמית גורביץ שליווה אותו בהתנדבות, בהליך המשפטי, קרא בפניו את נוסח פסק הדין ואת הנדרש בנוהל "חוק החולה הנוטה למות" של  משרד הבריאות, ומישה חתם באצבעו על טופס ההסכמה, (בעזרת כרית דיו). בהמשך אשרר את הסכמתו לתרומת איברים, בנוכחות דנית שחר מתאמת ההשתלות, וחתם באצבעו על טופס ההסכמה.

לאחר טקס פרידה מרגש ממשפחתו וחבריו, שכלל שירה וקטעי דברים שהוכנו מראש בהסכמתו ובתיאום עימו,  הורד לחדר ניתוח כאשר לפני כן ניתן  לו  טיפול תומך מרגיע

הליך הפסקת ההנשמה ההדרגתית, נעשה בחדר ניתוח, ולאחר קביעת המוות,   הוחל  בהנצלת האיברים.

 הונצלו שתי כליות שהושתלו בשני גברים, בן 61 ובן 53.

 הליך התרומה הייחודי

 מדובר בהליך ייחודי, לא רק משום שהוא קורה לראשונה בישראל,  אלא גם משום שהמאפיינים שלו שונים מההתנהלות המתרחשת  בעולם. במדינות רבות, מותר לנתק את המטופל ממכשיר ההנשמה, ובישראל  בהתאם לחוק הנוטה למות, קיימת אבחנה בין פעולה אקטיבית המביאה למותו של אדם שהינה אסורה אף אם המטופל מבקש זאת לבין מחדל פסיבי או הימנעות מטיפול רפואי., בהתאם החלטת בית המשפט  היתה  כי ניתן באופן פסיבי  להימנע מטיפול רפואי  ובכלל זה הורדת קצב וריכוז החמצן.

פרופ מור יוסף- יו"ר המרכז הלאומי להשתלות ״אני מברך את צוות המרכז הלאומי להשתלות בראשות ד״ר תמר אשכנזי על ניהול מקרה ייחודי וראשוני זה באמפטיה וברגישות רבה, תוך הקפדה על כל פרטי פסק הדין וכל בקשותיו של מיכאל (מישה).

חשוב לציין גם את גדולת הנפש של מישה שברגע הקשה ביותר בחייו חשב על מצוקה של אנשים נוספים.״

 עו"ד מאיר ברודר- הלשכה המשפטית משרד הבריאות: "כבוד השופט אמיר לוקשינסקי  מבית המשפט המחוזי  החליט במקרה זה החלטה אמיצה ומלאת חמלה. הוא  נעתר לבקשתו של מיכאל כשהביסוס המשפטי עליו הסתמך הוא חוק הנוטה למות התשס"ו- 2005  וחוק זכויות החולה תשנ"ו- 1996.  במסגרת  חוק הנוטה למות קיימת אבחנה  בין פעולה אקטיבית, המביאה למותו של אדם האסורה אף אם המטופל מבקש זאת, לבין פעולה פסיבית או הימנעות מטיפול רפואי בהתאם לבקשת  המטופל. במקרה הזה  בית המשפט   אפשר הפחתה הדרגתית של קצב ההנשמה ורמת החמצן  וכך נשמר עיקרון הפסיביות  המותרת עפ"י החוק".

 ד"ר תמר אשכנזי, מנהלת המרכז הלאומי להשתלות: "מדובר באירוע ראשון מסוגו עבורנו.

נדרשנו ללמוד את התחום לפרטיו, בדיקות פרוטוקולים בח"ול, התאמה לדרישות  החוק בישראל, וסגנון תאומים פחות מוכר לנו. תחום חדש ומאתגר, אבל הדבר המיוחד ביותר היה –ההיכרות עם מישה, ההבנה העמוקה של בקשתו, ההתמודדות של אחיו עם הסיטואציה, ובעיקר השיחות איתו. בכל פעם שדובר על  תרומת האיברים עיניו זרחו וניתן היה לראות טיפה חיוך בזויות הפה, ובעיניו.  שאל ובקש לדעת ולהבין על ההשתלות ועל ההתאמות, והיה נרגש

במיוחד שהוא הראשון בארץ…. שתורם איברים לאחר הפסקת חיים.

בבוקר יום חמישי 25/9 הגעתי מוקדם לביתו של מישה ושאלתי אותו, אם הוא בטוח שרוצה לסיים את חייו… שהוא יכול להתחרט…  לדחות למועד אחר….  הוא אמר שהוא בטוח שהוא רוצה לבצע את מה שתוכנן להיום".