לאחרונה עלתה תהייה בקרב הציבור לגבי מאבטחים ישראלים הנצפים כשהם עוטים מסכות, גם בעת מילוי תפקידם בישראל. רבים תהו מדוע דווקא כאן, בתוך גבולות המדינה, נדרשת רמת אנונימיות כזו. התשובה לכך טמונה באיום מתמיד ובצורך בהגנה על זהותם של אלה האמונים על ביטחוננו.
החשש מזיהוי: תמונת מצב ביטחונית
הסיבה המרכזית לעטיית המסכות על ידי מאבטחים ישראלים, גם כשהם פועלים בתוך ישראל, נובעת מחשש כבד לזיהוי פניהם על ידי גורמים עוינים, ובראשם איראן ושלוחיה. בעידן שבו טכנולוגיות זיהוי פנים נגישות ומידע אישי ניתן לאיסוף בקלות יחסית, חשיפת פניו של מאבטח עלולה להוביל לזיהויו, לאיסוף מידע עליו ועל משפחתו, ובמקרים קיצוניים אף לניסיונות פגיעה בו או ביקיריו.
האיום האיראני, יחד עם ארגוני טרור אחרים, אינו מוגבל רק לגבולות המדינה או לזירות לחימה רחוקות. גורמים אלו פועלים באופן שיטתי לאיסוף מודיעין על אישים המעורבים במערך הביטחון הישראלי, בין אם מדובר באנשי צבא, אנשי שב"כ, מוסד, או כוחות אבטחה. זיהויים, בין היתר באמצעות תיעוד חזותי שמופץ ברשתות חברתיות או בכלי תקשורת, הופך אותם לפוטנציאל למטרות תקיפה, חטיפה או סחיטה.
מעבר לפעילות מבצעית: הגנה על הפרט
חשוב להבין כי עטיית מסכה אינה קשורה בהכרח לפעילות מבצעית ספציפית או חשאית. לעיתים קרובות, זוהי פעולת מנע יום-יומית שמטרתה להגן על המאבטח עצמו ועל משפחתו מפני חשיפה מיותרת. המאבטחים הישראלים נמצאים בחזית המאבק בטרור, וחלק מתפקידם כולל נוכחות במקומות רגישים, בליווי אישים, ובאבטחת אירועים. חשיפת פניהם במהלך מילוי תפקידם הופכת אותם לפגיעים גם כשהם מחוץ לשעות העבודה.
לסיכום, עטיית המסכות על ידי מאבטחים ישראלים היא לא אופנה חולפת או פעולה שרירותית, אלא אמצעי הגנה חיוני שנועד לשמור על ביטחונם ועל יכולתם להמשיך ולמלא את תפקידם המורכב והמסוכן, הרחק מעינם של גורמים עוינים.
