שורד השבי אלי-ה כהן שוחח היום (שלישי) עם קרן נויבך בתוכנית "סדר יום" ברשת ב' על התקופה הקשה בשבי בעזה, ועל ספרו החדש "מופוודאת". בו הוא מספר על השבי.
"מופוודאת זה משא ומתן בערבית, המילה הגיעה מהרבה מאוד נקודות בשבי שבהן הרגשתי שאני מנהל משא ומתן", הסביר אלי-ה את שם הספר והוסיף: "הרבה פעמים הרגשתי אני מנהל שם משוא ומתן עבור תנאים, מוצרי הגיינה, מקלחת. למילה משא ומתן בתוך הספר יש לה משמעות גדולה בתוך שבי החמאס".
"זה מסמך שמבחינתי כל בן אדם בעולם חייב להכיר. אנשים חייבים לבין מה עברנו שם. יש אנשים שמנסים להכחיש. אני וזיו בת הזוג שלי נסענו לארה"בב למסע הסברה כי הבנו שהמצב בארה"ב מאוד גרוע, אנשים שם אומרים שאנחנו שקרנים, שלא הייתי בשבי בעזה".
היה לי דיסוננס מאוד גדול אם אלוקים קיים או לא קיים והתחלתי לשאול את עצמי את השאלות האלה. אמרתי לו אבא אם אתה נמצא כאן תן לי סימן וסבלנות ואני מבטיח שאני אהיה חזק רק תבטיח לי שאתה נמצא פה", סיפר כהן על אחד הרגעים הקשים בשבי.
"פתאום המחבל נרדם והרדיו התחלף לרדיו בעברית לרדיו דרום, מצאתי את עצמי יושב אחרי נאום ושמעתי את בני גנץ יושב ומספר שיש 250 חטופים. עבורי פתאום לשמוע את כל הפרטים האלה זה היה מטורף, כי אותי חטפו ב-8 בבוקר ואני יודע שנחטפתי ושפה זה נגמר. פתאום להבין את זה היה עוצמתי כי זה היה הכי סימן בעולם בשבילי".
"לא הבנו מה קורה במלחמה או מה קורה שם אבל כן ידעו להגיד לנו שיש עצרת ויש הפגנה והיום הולכים מתל אביב לירושלים ברגל כן ידענו את כל הדברים האלה. זה מסוג הדברים היחידים שנותנים לך תקווה, תחשבי שעוברת חצי שנה עשרה חודשים ופתאום שנה, ואתה יכול לקבל תחושה שפתאום עוברת שנה ועובר ככ הרבה זמן אב אתה שומע את הדברים האלה ואתה אומר אני עדיין על סדר היום".
אנחנו נמצאים 50 מטר מתחת לאדמה עם אנשים חשוכים ורעים והם יכולים לעשות לנו כל מה שעל רוחם
"זה חלק מהמשפטים שאנשים ימצאו בתוך הספר, כי זה המשפטים שאתה לומד להגיד לעצמך. יש המון משפטים בספר שחוזרים על עצמם ומחזקים אותך כמו- בשבי אין אגו. זה חלק מהמלחמה הפסיכולוגית, הם משועממים, היה להם את כל הזמן שבעולם לעשות איתנו מה שהם רוצים".
על התנאים הקשים בשבי, סיפר: "אי אפשר לתאר עד הסוף את מה שחווינו שם. אנחנו לא איבדנו צלם אנוש, ברוך השם היה לנו אחד את השני ודאגנו לשבת כל יום ולמצוא רק נקודות טובות ולהיות חזקים, אבל יש שם הזנחה מטורפת בהכל כולל הכל, כשעברנו ממנהרה למנהרה קשרו אותנו אחד לשני עם מנעולים של מחסנים ואתה פשוט זרוק שם. באים פעם ביום להביא לך אוכל, פיתה לארבעתנו, פעם בחודשיים יש יום שקוראים לו יום מקלחת, כל אחד קיבל דלי מים עם מי אסלה רק לשטוף את עצמו שיהיה לצאת ידי חובה".
הירש הוא האבידה הכי גדולה שלנו כעם, האבידה הכי גדולה שלנו כעם. הוא מיוחד מאוד
אלי-ה ביקש להעביר מסר לחטוף אלון אהל עימו הוחזק בשבי: "אחי האהוב והיקר אם אתה שומע אותי אני רוצה להגיד לך שאני אוהב אותך ולא שכחתי לרגע, גם ברגע האחרון מה שהבטחתי לך אני מקיים את זה ואני דואג להזכיר את השם שלך בכל מקום, פגשתי את המשפחה שלך וסיפרתי להם הכל, ואני דואג שבכל מקום יזכירו את השם שלך ושידעו שאלון אהל עדיין חטוף בעזה ואני מבטיח לך שנסע על הרכבים שאתה אוהב בארץ ישראל".
