אחר שלושים שנות עבודה משותפות, נראה שעבר חתול שחור בגודל של פיל בין אבי ביטר לליאת בנאי: הזמר המיתולוגי שלח לבנאי, לחברת ההפקות ששותפה להופעות בשנה האחרונה שלה, "לאן", ולעוז ניסים בן זוגה ומנהלה, מכתב דרמטי לפני תביעה. ביטר טוען להפרת זכויות יוצרים בקנה מידה גדול ודורש ממנה 3 מיליון שקל. אלא שלא ברור מה העוגן המשפטי למכתב והאיום בתביעה כלפי בנאי.
"יש כמה דברים מוזרים בדרישה של אבי מליאת", מסביר כותב השירים רון ביטון, שבשנים האחרונות התמקצע בנושא והפך למומחה בנושא זכויות יוצרים לאומנים מול אקו"ם ושאר הארגונים: "נתחיל בזה שאין דבר כזה שהזמר ישלם ליוצר. הכסף יכול לעבור רק דרך גופי זכויות יוצרים. אם ליאת הופיעה בבתים פרטיים או בחאפלות בבית – זה מוגדר כשטח פרטי ואירוע ללא מטרות רווח (כי לא נמכרים כרטיסים), אז אין צורך לשלם לאקו"ם".
ההצלחה הגדולה של בנאי, ספציפית המופע בהיכל מנורה באוקטובר האחרון כנראה לחצה לאיש שגילה אותה, על הנקודות הרגישות. רגע לפני שעלתה לבמה, מקורבים לשניים טענו לפיצוץ בין השניים בגלל מחלוקות כספיות. הצדדים מיהרו להרגיע ולטעון שלא קרה כלום וביטר אפילו היה מאחורי הקלעים במופע.
אלא שעכשיו הוא טוען עכשיו במכתבו שבנאי ביצעה את שיריו במשך שנים בהופעות, הקלטות ושידורים בלי לבקש רישיון, בלי לשלם ובלי לתת קרדיט. לדבריו, ההפקה שסביב בנאי לא רק ידעה על זה, אלא גם הפיקה מהעניין "רווחים נאים".
רון ביטון מסביר שגם אם בנאי הופיעה עם השירים שביטר כתב לה באולם אירועים, התשלום לארגוני הזכויות חל על בעל האולם ולא עליה. המקרה היחיד שבו האומן הוא אחראי על הדיווח הוא ההופעות שלו: "אם היא הופיעה באירוע עם מכירת כרטיסים, חלה עליה החובה לשלם לאקו"ם, והם עוקבים אחרי זה באופן הדוק. אם לא שילמת – תקבלי מכתב התראה מאקו"ם".
"אין דבר כזה שיוצר יכול לדרוש מזמרים לא לבצע את השירים שלו", ביטון מדגיש. "אבי כתב לליאת הרבה שירים, אבל הלחנים היו לחנים מטורקיה או לחנים עממיים שאין להם כתובת". ביטר דורש במכתבו לעצור הכול מיד, ולמסור לו דוח כספי מפורט על הכנסות שהופקו מהשירים שלו בשבע השנים האחרונות. במקביל, הוא מציב אולטימטום: תשלום של שלושה מיליון שקלים בתוך שבעה ימים, אחרת ילך לבית המשפט ויתבע פיצויים מלאים, צווי מניעה וכל סעד אפשרי. שיהיה בהצלחה.
