מציאות החיים הקשה בבית המעצר קישון (ג’למי) נחשפת בכתב אישום מטלטל המתאר רגעי אימה בין כתלי הכלא. מה שהתחיל בשאלה שגרתית של אסיר לסוהר: “למה אתה לא פותח את האגף לטיול?”, הידרדר במהירות למהומה אלימה. הסוהר, שפעל לפי הנהלים, מצא את עצמו מותקף באגרופים, הופל לרצפה ונחבל קשות בפניו עד שנאלץ להפעיל את לחצן המצוקה.
במרכז הפרשה עמדו שני נאשמים בתיקי רצח: רביע כנאענה, שרצח את גרושתו, וג’מאל אבו ג’ודה. למרות עדותו הכואבת של הסוהר, שאובחן כסובל מפוסט-טראומה, בית המשפט נאלץ להתמודד עם קושי בזיהוי התוקפים. בזמן שכנאענה הורשע לאחר שמפקד המשמרת תפס אותו “על חם” מתאבק מעל הסוהר, אבו ג’ודה הצליח לחמוק מהרשעה.
סניגורו של אבו ג’ודה, עו”ד פארס פלאח, הצליח לעורר ספק סביר כשטען כי לא קיימת ראיה חיצונית הקושרת את מרשו לתקיפה. השופט אחסאן חלבי קבע כי למרות אמינות הסוהר, הקושי הראייתי בבחינת תהליך הזיהוי מחייב את זיכוי הנאשם השני. המקרה מעלה שאלות קשות על יכולת הפיקוח והתיעוד בתוך האגפים הרגישים ביותר.
