מהלך מעורר מחלוקת וסערה עזה נרשם הלילה במערכת הפוליטית והיהודית העולמית: שר התרבות והספורט, מיקי זוהר (הליכוד), הוביל לחתימת הסכם קואליציוני רחב לשליטה במוסדות הלאומיים (ההסתדרות הציונית, קק"ל ועוד), אך במחיר כבד: הפקרה פוליטית של "עוצמה יהודית" לטובת דיל פוליטי בזוי עם מפלגות השמאל.
ההסכם, שזוהר טרח לאגד, יצר חיבור כמעט בלתי נתפס בין הליכוד, ש"ס, המזרחי, ארץ הקודש (דגל התורה) וציונות דתית, לבין יש עתיד, ליברמן, כחול לבן, מרצ – והזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים.
המטרה ברורה: יצירת גוש שליטה שיבטיח רוטציות תפקידים יוקרתיות ומשפיעות, ובהן ראשות ההסתדרות הציונית (רוטציה בין יש עתיד למזרחי) וראשות קק"ל (רוטציה בין הליכוד ליש עתיד). בדרך, הודח היו"ר הנוכחי, יעקב חגואל, מהלך שנועד גם לנטרל גורמים בליכוד העולמי שאינם תומכים בקו של זוהר.
הסעיף שהפך את ההסכם מ"ברית יציבות" ל"ברית הפקרה" הוא ההדרה המוחלטת של מפלגת "עוצמה יהודית" מכלל התפקידים וההסכמות.
לפי מקורות המעורים בפרטים, הדרתה של המפלגה, השותפה הבכירה בממשלת ישראל, הייתה דרישה קטגורית ובלתי מתפשרת מצד יש עתיד, מרצ והזרמים הרפורמיים.
'מיקי זוהר הסכים למכור את עוצמה יהודית, ובכך את הקול הימני המובהק, לטובת מילוי תיקים וג'ובים לעצמו ולשותפיו. זהו ניצחון אידיאולוגי דרמטי לשמאל ולזרמים המתנגדים למדיניות הממשלה, שניצלו את רעב הליכוד לשליטה ארגונית.
בכך, איפשר זוהר, השר מטעם הליכוד, את דחיקתה של עוצמה יהודית – ובפעם הראשונה בהיסטוריה של המוסדות הלאומיים – מפלגה מהקואליציה נותרה לבדה בחוץ, מול ברית ענקית שנוצרה נגדה בשיתוף גורמים מתוך מחנה הימין עצמו.
ההסכם מעלה שאלות קשות בקרב בוחרי הימין: כיצד נמכרו עקרונות פוליטיים ואף אידיאולוגיים לטובת אינטרסים ארגוניים צרים? ומהי עמדתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כלפי הדיל שיצר שר בכיר בממשלתו, המעניק כוח חסר תקדים ליריביו המובהקים ביש עתיד?
"זהו שיא של ציניות פוליטית," אומר גורם המקורב לעוצמה יהודית, "האידיאולוגיה הופקרה ברגע שבו זוהר ויש עתיד מצאו שפה משותפת אחת: שליטה בכסף ובמינויים. עוצמה יהודית תישאר נאמנה לדרך, גם מחוץ לבריתות הג'ובים."
