החלטת הממשלה הצפויה ביום ראשון הקרוב לסמן את ציקלג כמיקום לשדה התעופה הבינלאומי השני של ישראל, היא הרבה יותר מפתרון לעומסים בנתב”ג – מדובר בהימור אסטרטגי על עתיד הדרום. ב’בדלתיים סגורות’ ניתחנו את התוכנית, שנועדה למקם את ליבת התעופה הישראלית סמוך לרהט, בנקודה שתחבר את הנגב ישירות לעולם. מדובר במהלך שנועד לשבור את הריכוזיות של מרכז הארץ ולייצר “נתב”ג דרומי” שיהווה מנוע צמיחה אדיר.
הפרויקט בציקלג אמור לספק מענה לביקוש הגובר לטיסות בינלאומיות, אך המשמעות האמיתית היא הנדל”ן, התעסוקה והתשתיות שיצמחו סביבו. במשרדי הממשלה מדברים על אלפי מקומות עבודה במגוון תחומים – משירותי קרקע ועד הייטק ותיירות. השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא כיצד ישתלב שדה התעופה עם יישובי האזור וכיצד תתבצע חלוקת הארנונה והמשאבים בין הרשויות המקומיות בדרום, בדרך להפיכת הנגב למרכז לוגיסטי ותיירותי מוביל.
מאחורי הקלעים, ההחלטה על ציקלג אינה חפה מאינטרסים פוליטיים ומאבקי כוח מקומיים. הבחירה במיקום הסמוך לרהט נועדה, בין היתר, להביא לשילוב כלכלי עמוק יותר של האוכלוסייה הבדואית במעגל התעסוקה והתשתיות הלאומיות, מתוך הבנה ששדה תעופה הוא מחולל שינוי חברתי מהמעלה הראשונה. עם זאת, ב’בדלתיים סגורות’ נודע כי כבר כעת מתגבשות התנגדויות מצד גורמים סביבתיים ויישובי חבל לכיש הסמוכים, החוששים מפגיעה בשטחים הפתוחים וממפגעי רעש. הממשלה תצטרך לתמרן בין הצורך הקריטי בשדה תעופה לבין הפיצויים והפתרונות האקוסטיים שיידרשו עבור תושבי האזור, בתהליך תכנוני שצפוי להיות רווי בירוקרטיה ומאבקים משפטיים על כל דונם בנגב הצפוני.
