בעיר קריית שמונה, שהייתה תחת מתקפה בלתי פוסקת של 572 מטחי רקטות עד לתחילת הפסקת האש, אין גבול להתמסרות של מתנדבי סניף יד שרה. בעוד רוב התושבים נאלצו לנטוש את בתיהם, המתנדבים יצאו שוב ושוב לשטח, חמושים בציוד רפואי וחמלה אנושית, להבטיח שאיש לא יישאר ללא סיוע – גם תחת אש.
עם הכרזת הפסקת האש, הסניף פתח שוב את שעריו, אך המציאות רחוקה מלהיות פשוטה. רק תשעה מתוך 25 המתנדבים שבו לעיר, ורבים מהם נאלצים לחלק את זמנם בין חייהם הפרטיים לערים אחרות שבהן מצאו מקלט זמני. ובכל זאת, תשעת המתנדבים הללו נושאים על גבם משימה כבדה – הפעלת הסניף במתכונת כמעט מלאה, למרות המחסור בכוח אדם.
"אנחנו לא עוצרים, לא בשגרה ולא בחירום" משתף מנהל הסניף המתנדב זאב גלידאי: "המתנדבים שלנו הם אנשים שלא עוצרים, לא משנה מה. במהלך הלחימה הם לקחו ציוד רפואי עד לדלתות הבתים, לעיתים תחת אזעקות. זו לא עבודה, זו שליחות שאין לה הפסקה – בשגרה, בחירום, ובעיקר בין לבין, כשהמציאות כל כך שברירית."
זאב מספר על מתנדבת שנכנסה לבית של משפחה תחת אזעקות כדי להביא מכשיר חמצן חיוני. "היא ידעה שיש סיכון, אבל לא היססה. היא פשוט אמרה, 'אם אני לא אעשה את זה, מי יעשה?'"
נכון להיום רק כ-30% מהתושבים חזרו לקריית שמונה. רבים עדיין חוששים או ממתינים לסיום שנת הלימודים כדי לשוב עם ילדיהם. "אנחנו מבינים את החשש," אומר זאב. "אבל אנחנו כאן כדי לומר להם שהעיר מחכה, ויד שרה תמיד תהיה כאן בשבילם. גם אם נדמה שהמשא כבד, אנחנו כאן כדי לשאת אותו יחד. מה שעשינו תחת אש, אנחנו ממשיכים לעשות גם עכשיו – עם אותה תשוקה ואותה מסירות."
לסיום מבקש זאב להעביר מסר אופטימי לקוראים: "אנחנו מאמינים שתוך שנה נראה עיר צומחת, תושבים חדשים ותעשייה מתחדשת. יד שרה תהיה חלק בלתי נפרד מהצמיחה הזו".
