ביהמ"ש קבע לאחרונה בפסק דין, כי על בי"ח מעייני הישועה והרופא המנתח לפצותה בכ-240 אלף שקלים.
האם ייתכן שרופא אף-אוזן-גרון יחליט על דעת עצמו כי אתם סובלים מבעיה קוסמטית שכלל לא התלוננתם עליה, ויחליט לבצע בכם ניתוח פלסטי כחלק מניתוח אף פשוט, ומבלי לבקש על כך כל רשות או הסכמה? האם ייתכן שתתעוררו מהניתוח, ותגלו כי בוצע בכם ניתוח פלסטי שאותו כלל לא דרשתם?
מסתבר שסיטואציה מטורפת שכזו קרתה גם קרתה בבית החולים 'מעייני הישועה', ובימים אלה, יותר מעשור לאחר הניתוח, קבע בית המשפט כי עיזבון הרופא, שהלך בינתיים לעולמו, ובי"ח 'מעייני הישועה' יפצו את הצעירה על מלוא נזקיה.
על פי התביעה, שהוגשה על ידי עורכי הדין רפאל אלמוג ורותם ציוני ממשרד עו"ד רפאל אלמוג ושות', התובעת, צעירה בת 23, פנתה אל רופא אף-אוזן-גרון במרכז הרפואי מעייני הישועה, בעקבות קשיי נשימה וגודש באף.
בתחילה אבחן הרופא סטייה של מחיצת האף והגדלת הקונכיות [רקמות פנימיות באף], והמליץ על ניתוח מתקן.
אולם בפגישה נוספת, בחלוף מספר ימים בודדים, וללא כל בדיקה או הדמיה נוספת כנדר ש, שינה לפתע הרופא את אבחנתו וקבע שהתובעת סובלת גם מסינוסיטיס כרונית, והחליט לבצע בה גם ניתוח אנדוסקופי מורכב לפתיחת הסינוסים.
הניתוח בוצע בפברואר 2014, ורק בדו"ח הסיכום ציין הרופא כי גילה במהלכו פוליפים שהתפתחו באפה של התובעת, אשר גרמו לחסימה קשה בסינוסים, זאת בנוסף לבעיות המבניות באף אותן אבחן קודם לניתוח.
על פי אבחנתו, צירוף התופעות הללו יצר בעיה של סינוסיטיס כרונית, שכאמור, התובעת כלל לא סבלה ממנה לפני הניתוח.
בדו"ח סיכום הניתוח רשם הרופא כי פתח את הסינוסים המקסילריים (חללים המצויים בלחיים, מתחת לעיניים, אשר פתיחתם נעשית על מנת לשפר את ניקוז האף ולמנוע הצטברות הגורמת לכאב ולסינוסיטיס).
בנוסף ציין כי כרת את הסינוסים האתמואידלים הקדמיים והאחוריים, הממוקמים בין העיניים, ולמעשה הסיר רקמה חולה או דלקתית שגרמה לחסימה כרונית במקום.
בנוסף, כך ציין, הוא הקטין את הקונכיות, חלק באף האחראי על חימום וליחוח האוויר, שכאשר הוא מוגדל עלול לחסום את מעבר האוויר. בנוסף ביצע יישור מחיצת האף, תוך כריתת החלק הסוטה, ויישור של החלק החיצוני של האף שנטה לימין.
לתדהמתה, מיד לאחר ירידת הנפיחות באפה, גילתה התובעת כי אפה שהיה ישר ונאה טרם הניתוח השתנה משמעותית והתעוות; הוא הפך לפחוס, שורש האף שקע, וגבנון בולט, שכלל לא עיטר אותו קודם, צמח בשליש אפה הקדמי.
לדבריה, מאז השינוי בשורש אפה, היא מתקשה להרכיב משקפיים, ונמנעת מלהשתמש בעדשות מגע מחשש לחשיפת מראה אפה המכוער. לטענתה, בשל צורתו המעוותת של אפה, היא גם מתקשה במציאת שידוך הולם.
מעבר לפגיעה האסתטית, החלה התובעת לסבול מכאבי אף, כאבי ראש, נזלת כרונית, ונחירה לילית, ואף טופלה על ידי לקלינאית תקשורת בשל שינוי בקולה.
בנוסף לכל זאת, בעיות הנשימה שעליהן התלוננה לפני הניתוח כלל לא נפתרו אלא אף החמירו.
אל התביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר יוסף שם-טוב, מומחה למחלות אף-אוזן-גרון ומנתח ראש וצוואר.
בחוות הדעת קובע ד"ר שם-טוב כי הניתוח הסבוך בוצע מסיבה שאינה ברורה, שכן התובעת כלל לא סבלה מבעיות בסינוסים לפני הניתוח.
לדבריו, ניתוח ה- FESS אותו בחר המנתח לבצע, הוא ניתוח מורכב ומסוכן, המבוצע בגישה אנדוסקופית (כלומר על ידי החדרת מצלמות לאזור המנותח), כאשר המנתח פועל בחלל הצר שבין העיניים.
לדברי ד"ר שם-טוב, "כדי לקבוע את הפתולוגיה בסינוסים ולהחליט באילו סינוסים לטפל – יש לבצע הדמיה מוקדמת (CT).
לדבריו, "מדובר בניתוח שנתפר בהתאם לממצאים בהדמיה". הדמיה שכזו כלל לא בוצעה למנותחת, לא לפני הניתוח ולא במהלכו.
בנוסף תוהה המומחה מדוע החליט הרופא המנתח לפתוח הן את הסינוסים האתמואידלים הקדמיים והאחוריים, והן את הסינוסים המקסילריים – פעולה שלדבריו, מגבירה את הסיכון לפציעת העיניים עד כדי עיוורון, לדלף של נוזל מוחי, ולדימום מאסיבי – "וכל זאת, מבלי שהייתה אינדיקציה ברורה לביצוע הפעולה".
בנוסף קובע ד"ר שם-טוב כי הכרחי להציג במהלך הניתוח את הדמיית ה-CT של מערות הפנים (הסינוסים), ונהוג להציגה על גבי מסך בחדר הניתוח, לשם התמצאות באנטומיה הספציפית של המטופל.
"עצם ביצוע ניתוח FESS ללא הדמיה מוקדמת (CT) מהווה רשלנות רפואית וחריגה ברורה מהסטנדרט הרפואי המקובל", קובע ד"ר שם-טוב, מציין כי יש לבצע את הניתוח הסבוך רק כאשר הוא הכרחי, ומציין כי הדבר נקבע בעשרות מאמרים בספרות הרפואית ופורסם כהנחיה ברורה של החוג הישראלי לרינולוגיה.
בנוסף מציין ד"ר שם-טוב כי המטופלת לא קיבלה כל הסבר על האפשרות לניתוח פלסטי ועל הסיכונים הכרוכים בו, ולא חתמה על הסכמה לביצועו. בנוסף הוא קובע כי הניתוח הפלסטי שבוצע היה רשלני והותיר את המטופלת עם עיוות משמעותי באף.
בכתב הגנתו הכחיש בי"ח 'מעייני הישועה' את חלקו בניתוח הרשלני, ואף הגיש הודעת צד ג' כלפי הרופא, הליך המבקש להפוך את הרופא עצמו לאחראי על כל נזקי בית החולים. אך לפני שהרופא הספיק להעיד בבית המשפט, הוא הלך לעולמו.
השופט יובל גזית, שדן במקרה לעומקו, קיבל את טענות עורכי הדין אלמוג וציוני ופסק כי "הניתוח הפלסטי בוצע ללא הסכמה מדעת של המטופלת ופגע באוטונומיה שלה". כמו כן ציין השופט גזית כי "אי ביצוע הדמיית CT טרם הניתוח הוא התרשלות חמורה."
השופט הדגיש בפסק דינו כי הרופא חרג מסמכותו באופן בולט כשביצע את הניתוח הפלסטי בבית החולים ללא הרשאה וללא הסכמה מדעת.
על רקע קביעותיו, פסק לבסוף השופט כי על בית החולים לפצות את התובעת בסך של 178 אלף שקלים, וזאת עבור הפסד השתכרות, הוצאות רפואיות עתידיות, עזרה מצד הזולת וכאב וסבל, כולל פגיעה באוטונומיה.
בנוסף חויב המרכז הרפואי בתשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסכום כולל של 41,500 ש"ח.
בנוסף קיבל השופט גזית את הודעת צד ג' אותה הגיש בית החולים 'מעייני הישועה', וקבע כי יורשיו של הרופא ישפו את בית החולים במלוא הפיצויים וההוצאות שבהם חויב, מאחר שהרופא המנוח ביצע את הניתוח הפלסטי ללא הרשאה ובניגוד לנהלי בית החולים.
לדברי עורכי הדין רפאל אלמוג ורותם ציוני, "אנו שמחים שבית המשפט קיבל את מלוא התביעה ואף גינה את הרשלנות החמורה באופן שבו בוצע למרשתנו ניתוח פלסטי, אותו לא דרשה כלל, והותיר אותה עם נכות לכל החיים". חשיבותו של פסק הדין היא גם בכך שהוא מבהיר באופן ברור את אחריות המוסד הרפואי, ואחריות המנתח, בגין חריגה משמעותית מהפרקטיקה הרפואית המקובלת ופגיעה באוטונומיה של המטופלים".
