בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה תביעה להחזר הלוואה על סך 100 אלף דולר, שניתנה בשנת 2008 לבני זוג מיד לאחר נישואיהם, על ידי גיסו של הבעל, לצורך רכישת דירה.
ההלוואה לוותה בהסכם מיוחד, לפיו הזוג יידרש להחזיר את הכסף רק במקרה של מכירת הדירה, העברת זכויות או הפסקת מגוריהם במקום. באופן יוצא דופן, ההסכם השאיר גם אפשרות שהכסף לא יוחזר לעולם, מתוך הבנה שמדובר במתנה, או סיוע משפחתי, בשל מערכת היחסים הקרובה בין הצדדים.
כעשור לאחר מכן, בשנת 2017, נקלעו בני הזוג למשבר בנישואיהם שהוביל לגירושין. במסגרת הסכם הגירושין, שאושר בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, העביר הבעל את זכויותיו בדירה לאישה, והיא בתמורה שילמה לו 250 אלף שקלים. בהסכם נקבע גם, שהצדדים יוותרו הדדית על החזר כל ההלוואות שניתנו על ידי בני המשפחה, מתוך כוונה מפורשת למנוע דרישות עתידיות להשבת הכספים.
אלא שזמן קצר לאחר מכן, פנה גיס הבעל אל האישה, בדרישה להחזר ההלוואה שאותה נתן, בטענה שהעברת הזכויות בדירה מבעלה לשעבר אליה, מהווה אירוע המחייב החזר. דרישתו לוותה בתביעה אותה הגיש נגד האישה, לבית משפט השלום בתל אביב, שבה טען כי אין הוא כפוף להסכם הגירושין בין הצדדים, מכיוון שלא נטל בו חלק, ומעולם לא ויתר על זכותו להחזר ההלוואה.
בכתב הגנתה של האישה, ציין בא כוחה, עו"ד אבי גפן, כי התובע ידע היטב על הסכם הגירושין הנרקם בין בני הזוג לשעבר, ולא מחה בזמן אמת על הוויתור שנקבע בו. לטענת עו"ד גפן, התובע יצר בכך "השתק מחמת מצג", ולאור סעיף 39 לחוק החוזים, המחייב לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, הוא מנוע מלהעלות את הטענות הללו כעת.
בנוסף, צירף עו"ד גפן את בעלה לשעבר של הנתבעת כצד ג' לתביעה, וביקש להשית עליו את החזר ההלוואה במקרה שבו תחויב האישה בכך, וזאת משום שהבעל התחייב במסגרת הסכם הגירושין כי כל ההלוואות שניתנו על ידי בני משפחה בטלות.
כבוד השופט רונן אילן מביהמ"ש השלום בתל אביב, קיבל באופן מלא את עמדתו של עו"ד גפן וקבע בהחלטה נחרצת כי התובע פעל בחוסר תום לב ברור ומכוון.
השופט אילן הסביר בפסק דינו את מושג ה'השתק מחמת מצג': "ההשתק מושתת על כך שנעשה מצג. אולם פעמים די לשם הפעלתו בשתיקה, כלומר במחדל המתבטא באי-גילוי. זהו ״השתק מחמת שתיקה״. מדובר במצב שבו צד אחד פועל על יסוד הנחה מוטעית, בנסיבות בהן מוטל על הצד האחר להבהיר לו את העובדות לאמיתן. אם נמנע האחרון מלעשות כן, והצד האחד פעל על סמך ההנחה המוטעית ושינה מצבו לרעה, יהא הצד האחר מנוע מלכפור באותן עובדות. תנאי ל"השתק מחמת שתיקה" הוא קיומה של חובת גילוי. חובה כזו עשויה לקום לאור יחסי הצדדים, בעיקר כאשר יש ביניהם יחסי אמון".
לדברי השופט אילן, התובע ידע היטב על סיכומי הצדדים במסגרת הסכם גירושיהם, ולא מחה עליהם בזמן אמת. בעצם חוסר התנגדותו של התובע להסכם הגירושין הוא יצר למעשה 'השתק מחמת שתיקה'.
השופט גם מתח ביקורת על התנהלותו של הגיס. לדבריו, כוונתו הייתה לאפשר לבעל לשעבר ליטול מהנתבעת את מלוא הסכום שאליו התחייבה, ולהציג בפניה את הדרישה להחזר ההלוואה רק לאחר שכבר שילמה את מלוא הכספים, וכאשר כבר אין באפשרותה יותר להיפרע מבעלה לשעבר.
בסופו של דבר, דחה השופט אילן את התביעה להחזר ההלוואה, ופסק כי קרוב המשפחה ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 50 אלף שקלים.
כמו כן, ציין השופט, כי גם אילו היה מקבל את התביעה, הבעל לשעבר הוא זה שהיה מחויב במלוא התשלום בסך של 250 אלף שקלים אותו שילמה לו הנתבעת במסגרת הסכם גירושיהם. תשלום זה היה מושת עליו, מכוח שילובו בתביעה בהודעת צד ג', ובשל הפרתו את ההתחייבות כלפי אשתו לשעבר – לפיה כל ההלוואות שניתנו מצד בני משפחה בטלות עם החתימה על הסכם הגירושין.
בשל כך, קבע השופט כי הודעת צד ג' נגד הבעל לשעבר אמנם בטלה, אך חייב אותו בהוצאות משפט נוספות לזכות האישה, בסך של 20 אלף שקלים, ובתשלום האגרה שהוטלה עליה במסגרת ההליך.
לדברי עו"ד אבי גפן "פסק הדין השיג צדק, וקבע באופן תקדימי, כי הסכמי גירושין מחייבים גם צדדים שלישיים, גם אם לא היו מעורבים בהשגתם".
