האם הצוותים הרפואיים בבית החולים בשרון (לא נציין) ובקופת חולים (של המטופל) התעלמו מסימנים ברורים של תסביב אשך, ובכך גרמו לעיכוב קריטי באבחנה ולכריתת אשכו של המטופל? כך נטען בתביעת רשלנות רפואית שאותה הגיש לאחרונה עו"ד עידו פן נגד בית החולים בשרון (לא נציין) ובקופת חולים (של המטופל)
אל התביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר אזיק הופמן, מומחה לכירורגיה אורולוגית וכירורגית כלי דם.
לדברי ד"ר הופמן תסביב אשך הוא אירוע בריאותי חריף, המתאפיין בהופעת כאבים חזקים ופתאומיים ללא גורם ברור. לעיתים התופעה מתרחשת בעקבות מאמץ פתאומי או זיהום, אך לעיתים, אין לה כל הסבר או רקע ברור.
לדבריו, אבחון התופעה מתבצע על ידי בדיקה גופנית ואמצעי הדמיה כמו סונר דופלר, בדיקה חיונית ובלתי פולשנית לאבחון מוקדם. חשיבות האבחון המהיר עצומה, שכן הסיכויים להצלת האשך עומדים על 90%-100% כאשר האבחון מתבצע בתוך שש שעות מתחילת התסמינים. אחוזי ההצלחה פוחתים בחדות, עד לפחות מ-50%, כאשר האבחון מתבצע לאחר 12-24 שעות. הם יורדים לאחוזים בודדים אם האבחנה נעשית באיחור של מספר ימים.
לדברי ד"ר הופמן על פי המידע שעולה מהרשומות הרפואיות ומשיחה שקיים עם התובע, סימנים קליניים של תסביב האשך הופיעו אצלו כבר ב-29/11/24 בשעות הבוקר, אז פנה למיון בבית החולים בשרון (לא נציין את שמו) עם תלונות על כאבים עזים באשך.
לדברי המומחה, הרופא במיון התרשל בכך שלא העלה חשד מספק לתסביב אשך. על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת, היה על הרופא לבצע בדיקת סונר דופלר מיידית – בדיקת אולטרסאונד שנועדה לבדוק את זרימת הדם לאשך.
מעבר לכך, קובע ד"ר הופמן, שהרופא במיון לא ציין בפני התובע את האפשרות של תסביב אשך, ולא נתן הנחיות ברורות לחזרה מיידית למיון, במקרה של המשך הכאבים. לדבריו, שחרורו המהיר של התובע, לאחר כ-50 דקות בלבד, מעיד על חוסר הערכה נכונה של חומרת המצב.
לדברי ד"ר הופמן, בימים לאחר השחרור חל סוף השבוע, ועל כן לא קיימת זמינות של אורולוגים בקהילה. כתוצאה מכך סבל התובע מכאבים מתמשכים ללא טיפול. ביום ראשון ה-1 בדצמבר פנה התובע לאורולוג בקופת חולים (בו הוא מטופל), ונראה, בהתאם לחוות דעת של ד"ר הופמן שגם זה התרשל באבחון המקרה, אף שממצאי הבדיקה שביצע הצביעו באופן ברור על חשד לתסביב.
על פי התביעה, אורולוג הקופה שגה בכך שנסמך על בדיקת סונר שלטענתו בוצעה במיון, אף שבמציאות בדיקה כזו לא בוצעה מעולם, וקבע בטעות אבחנה של דלקת באשך.
וכך, שלושה ימים לאחר מכן, בדיקת סונר שנערכה בקופת החולים, ושאליה הופנה התובע, אישרה ממצאים מחשידים לתסביב האשך.
למרות זאת, קובע המומחה, לא הודגש בפני התובע הצורך הדחוף לפנות לטיפול רפואי מיידי. רק למחרת, ב-5 בדצמבר, כ-6 ימים לאחר הופעת הסימפטומים הראשונים, אובחן לבסוף התסביב באופן ודאי במיון בבית החולים.
ד"ר הופמן מדגיש בחוות דעתו את חשיבות האבחון המהיר, וטוען כי לו היה התסביב מאובחן כבר ביום הראשון, ה-29 בנובמבר, ניתן היה להציל את האשך בסבירות גבוהה. גם אבחון ב-1 בדצמבר היה משפר משמעותית את סיכויי ההצלה של האשך, זאת בהתחשב בממצאים שהצביעו על זרימה חלקית של דם לאשך.
לדברי עו"ד פן, בפועל, העיכוב המשמעותי באבחנת הבעיה הוביל לנזק בלתי הפיך לתובע ולכריתת האשך. לדבריו, העיכוב גרם למרשו סבל משמעותי, תהליך החלמה קשה וממושך, ופגיעה בדימוי העצמי.
בסיום חוות דעתו קובע ד"ר הופמן את דרגת נכותו של התובע, על שיעור של 20% על פי תקנות המוסד לביטוח לאומי.
בתביעה אותה הגיש עו"ד עידו פן בשם התובע, הוא מבקש מבית המשפט לחייב את בית החולים ואת קופת החולים, לפצות את התובע על מלוא נזקיו, עד גבול סמכותו של בית המשפט (עד 2.5 מיליון שקלים). טרם הוגש כתב הגנה
