הרקע למקרה היה סכסוך גירושין קשה בין בני זוג תושבי נתניה, סכסוך שהוביל לנתק מוחלט בין האב לילדיו הבגירים. לאורך השנים לא התקיים כל קשר – לא שיחות, לא מפגשים ולא דיאלוג. הסכסוך שהתנהל בבית הדין נגע בעיקרו למחלוקות רכושיות וממוניות לאחר מתן הגט, ולא לסוגיית הקשר עם הילדים.
במהלך הדיון, ניסו דייני ההרכב – הרב הראשי לישראל הרב קלמן בר, הרב אברהם שינדלר והרב מאיר פרימן – להביא את הצדדים להסכמות. הרב פרימן שוחח עם האב וניסה לשכנעו לוויתורים כספיים, בין היתר מתוך ראיית טובת המשפחה והילדים, אך האב הבהיר כי ילדיו כלל אינם בקשר עמו ואינם מודעים לנכונותו לוותר למענם.
בשלב זה הציע הרב פרימן מהלך חריג: להזמין את ארבעת הילדים לבית הדין, ולאפשר לאב לומר להם זאת במפורש – לשמוע ממנו, פנים אל פנים, שהוא מוכן לוותר ולהקריב למען חידוש הקשר והשלום איתם. כאשר הבין האב שהילדים אכן יוזמנו לאחר ארבע שנות נתק, פרץ בבכי והסכים מיד.
שבוע לאחר מכן התייצבו ארבעת הילדים בבית הדין – והתרחשה דרמה. המפגש הראשון לאחר שנים של נתק היה טעון וכואב. לילדים הייתה תחושת החמצה וכאב עמוק, אך לנגד עיניהם ראו אב מיוסר וכן, הרוצה בכל מאודו לחדש את הקשר עמם. האיש בכה, הילדים התרגשו וספרו עד כמה הנתק היה קשה עבורם. אחד הבנים אף שיתף כי הוא לוחם בצנחנים ששירת תקופה ארוכה בעזה.
המעמד הפך מרגע של כאב לרגע של תיקון: הקשר חודש. האב והילדים הודו לדיינים על המאמצים לחידוש הקשר. בפסק הדין כתבו הדיינים את הפסוק “והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם”. הגט כבר ניתן וכעת נותר לדון בסוגיות הרכושיות שבמחלוקת, אך מעל הכל נפתח פתח של תקווה, פיוס וחידוש הקשר.
