בימים האחרונים, השר בצלאל סמוטריץ’ מתנהל כמי שמצוי תחת לחץ מוגבר, אולי בגלל הסקרים שלא מחמיאים ואולי בגלל תחושה אמיתית שהוא לא מצליח להביא לידי מעשה את עמדותיו.
אם נבחן את סדר היום הציבורי והפוליטי שהוא מייצר, אפשר לזהות דפוס ברור: איום לפרישה מהממשלה, מתקפות כלפי שותפיו הפוליטיים לקואליציה ("טיעונים ברמה של דשא", אמר על גפני) והרבה מאוד ריאיונות. כל אלו מעידים על מציאות שבה לסמוטריץ’ לא נוח מהתנהלות הממשלה.
אמש הוא אף תדרך על האפשרות לפרוש מהממשלה אם המלחמה לא תתחדש במלוא עוזה. לא עברו שעות רבות וסמוטריץ’ כבר רץ להתראיין בתכנית ה"פטריוטים", שם הבהיר כי הגיע הזמן לפרוע את השטר, לכבוש את עזה ולא, אין לממשלה זכות קיום.
ההופעות התקשורתיות הרבות של סמוטריץ' הבוקר וביממה האחרונה, גם בראיונות ברדיו וגם בתוכניות טלוויזיה – מעידות על ניסיון לשמר את הדימוי הציבורי של מנהיג שפועל להילחם על עקרונותיו, בין אם זה בנוגע למלחמה ובין אם זה בנוגע למעמדו בממשלה.
הבעיה היא שלעתים הצהרות כאלה עשויות להיתפס כטקטיקה פוליטית, שמבוססת על ניהול יחסי ציבור ולא על מציאות מדינית או ביטחונית.
הלחץ שמפעיל סמוטריץ’ עשוי להעיד על חוסר ביטחון פנימי לגבי מעמדו הפוליטי בשל הסקרים שאינם מחמיאם, לשון המעטה. השאלה הגדולה היא אם דבריו יביאו לתוצאות פוליטיות או ביטחוניות או שמא מדובר בעוד סיבוב שיסתיים בלא כלום.
המהלך של סמוטריץ’ הוא לא רק שאלה של סקרים, אלא גם של אגו פוליטי וניהול של מציאות משתנה. בין אם הוא מבקש לשדר עוצמה ובין אם הוא באמת שוקל לפרוש מהממשלה, דבר אחד ברור: המצב הפוליטי הנוכחי לא מאפשר לו לשקוט על השמרים.
