כאשר אהבת השם גורדון עלה לזירה מול יריבו הטורקי, הוא לא נלחם רק עבור תואר ספורטיבי. המאבק בקויונצ’ו הטורקי, שפיזר הצהרות אנטישמיות לפני הקרב, הפך למאבק תרבותי שתועד ושותף בכל פלטפורמה אפשרית. על פי נתוני חברת Scooper, מאז יום שבת חל זינוק של מאות אחוזים באזכורי שמו של גורדון, תוך יצירת מעורבות (Engagement) שנשמרת בדרך כלל לאירועי הספורט הגדולים ביותר במדינה.
הדיון ברשת לא התמקד בטכניקת הבעיטה או האגרוף, אלא בסמלים: הכיפה, הציצית והשם הייחודי. הגולשים זיהו בגורדון ערעור על תפיסות ישנות, ויצירת דמות של גיבור שמשלב אמונה דתית עמוקה עם עוצמה פיזית מתפרצת. הניצחון נתפס כמענה מוחץ לאנטישמיות הטורקית, והפך את אהבת השם לשגריר הסברתי בלתי רשמי של ישראל בעולם.
יש כאן תופעה של “התלכדות נרטיבים”. אהבת השם גורדון יושב בדיוק על התפר שבין זהות יהודית שורשית לבין הישראליות הלוחמת והמודרנית. הצלחת המותג שלו ברשת נובעת מהעובדה שהוא מספק תשובה רגשית לצורך של הציבור הישראלי ב”גאווה זקופת קומה” מול עוינות בינלאומית. הנתון של 85% שיח חיובי הוא נדיר ביותר ברשתות החברתיות המקטבות של היום, ומעיד על כך שגורדון הצליח לאחד סביבו קונצנזוס רחב שמתעלה מעל למחלוקות הפוליטיות הפנימיות.
