סקנדל משפטי בעליון: בינה מלאכותית ככלי עבודה – אך באיזה מחיר?

בפסק דין תקדימי שפורסם השבוע, בית המשפט העליון, בהרכב השופטים גילה כנפי-שטייניץ, דוד מינץ ויוסף אלרון, דן בעתירה יוצאת דופן אשר במרכזה עמד לא רק הסכסוך בין הצדדים, אלא גם סוגיית השימוש בבינה מלאכותית בהליכי משפט.

העתירה, שהוגשה על ידי פלונית נגד בית הדין השרעי לערעורים וגורמים נוספים, עסקה בניסיון לבטל תניית ויתור שהופיעה בהסכם גירושין עליו חתמה העותרת. במהלך הדיון נחשף כי טענות משפטיות מרכזיות בעתירה נסמכו על פסקי דין בדויים, שלא היו ולא נבראו. כאשר התברר כי באת-כוח העותרת הסתמכה על תוכן שהופק על ידי כלי מבוסס בינה מלאכותית מבלי לוודא את נכונותו, עלתה לדיון הסוגיה העקרונית: האם וכיצד יש לפקח על השימוש בטכנולוגיה זו בעבודת עורכי הדין?

השלכות השימוש בבינה מלאכותית במשפט

השופטת כנפי-שטייניץ הצביעה על התרחבות התופעה שבה נעשה שימוש בכלי בינה מלאכותית לעריכת כתבי טענות משפטיים, תוך הפנייה למקרים דומים בארץ ובעולם. היא הדגישה את הפוטנציאל האדיר של הטכנולוגיה לייעול תהליכים משפטיים, לצד החשש מהפצת מידע שגוי והטעיית בתי המשפט.

בפסק הדין נקבע כי האחריות לוודא את נכונות המידע מוטלת בראש ובראשונה על עורך הדין. יתרה מכך, בית המשפט הבהיר כי השימוש בבינה מלאכותית אינו פוטר משפטנים מחובתם המקצועית לערוך ביקורת קפדנית על המידע המוצג לבית המשפט.

בית המשפט דחה את העתירה על הסף בשל היעדר עילה להתערבות, אך נמנע מלהטיל סנקציות על באת-כוח העותרת, בהתחשב בכך שמדובר במקרה ראשון מסוגו שהובא לפתחו. עם זאת, השופטים הבהירו כי מקרים עתידיים ייבחנו בחומרה, ובתי המשפט יפעילו את סמכותם להטלת סנקציות במקרה של הטעיה מכוונת.