ב-7 באוקטובר עומר היה בוויאטנם, אבל הלב שלו היה בעזה. הוא עלה על הטיסה הראשונה לישראל, הצטרף לסיירת גבעתי ונפצע באורח קשה מטיל נ"ט. כששכב בבית החולים, גילה שהחברים שאיתם נכנס לרצועה – לביא ליפשיץ ורועי וולף – כבר לא יחזרו.

"הבנתי שאני חייב להנציח אותם" הפציעה הותירה את עומר עם רגל ימין שמתפקדת באופן חלקי בלבד. הוא לא ויתר, קנה אופניים, ויצא למסע רכיבה של 5 ימים מבית אריה ועד אילת – מעל 400 קילומטרים של עליות, בוץ וזיכרון. לאורך כל הדרך הוא תיעד והעלה סרטונים, מספר לעולם מי היו הלוחמים שאיבד.

מפגשים מרגשים בדרך במהלך הרכיבה פגש עומר את המשפחות השכולות. אביו של לביא ז"ל רכב איתו 40 קילומטרים, ושיתף בסיפורים על בנו היצירתי ואוהב האדם. "וולף היה נשמה טהורה, תמיד נתן לי את הסיגריה האחרונה שלו", נזכר עומר בחיוך.

כשנשאל איך הצליח לגמוע מרחק כזה עם פציעה כה קשה, ענה עומר בפשטות: "זה הפך להיות גדול הרבה יותר ממני. הזיכרון שלהם הוא זה שדחף אותי קדימה עד אילת".