פרופ' משה כהן אליה מבקש לסלק על הסף תביעת לשון הרע בסכום עתק שהוגשה נגדו על ידי עמותת 'עתיד כחול לבן'

טוען: מדובר בתביעת השתקה קלאסית. על בית המשפט לסלקה על הסף תוך הטלת הוצאות כבדות על התובעים – כפי שנקבע בהלכה של בית המשפט העליון

בסוף מרץ 2025 פרסם פרופ' למשפטים משה כהן־אליה, חבר פאנל בולט בתכנית 'הפטריוטים' בערוץ 14, סדרת ציוצים ברשת X שעסקו בבדיקות שמנהלות ועדות בקונגרס האמריקאי בנוגע למימון זר של ארגונים הקשורים למחאה בישראל.

בעקבות ציוץ זה וציוצים נוספים, הגישה נגדו עמותת 'עתיד כחול לבן' תביעת עתק ללשון הרע, על סך 640 אלף שקלים.

בקשה לסילוק על תביעת השתקה קלאסית"

כהן־אליה, באמצעות בא כוחו, עו"ד שלומי וינברג, הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף, בטענה שמדובר בתביעת השתקה מובהקת, בהתאם ל'הלכת וקנין', שניתנה בשנה החולפת ע"י בית המשפט העליון.

בהלכת וקנין נקבע כי מטרתה של תביעת השתקה היא הרתעת ביקורת ופגיעה בשיח הציבורי, ולא קבלת סעד אמיתי, וכי היא מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, מטרתה לצנן ביקורת ציבורית לגיטימית, ועל כן, כברירת מחדל, יש לסלקה על הסף, תוך השתת הוצאות משפט כבדות התואמות את גובה התביעה.

בדעת הרוב של השופט סולברג נקבעו שישה מאפיינים מרכזיים לתביעות השתקה. נקבע כי ככל שיימצאו יותר מאפיינים בתביעה נתונה, כך יהיה על בית המשפט להניח מראש כי מדובר בתביעת השתקה, ועליו, כברירת מחדל – לסלקה לאלתר.

המאפיינים הם: פערי כוחות משמעותיים בין תובע עתיר משאבים לנתבע שלא ניחן במשאבים ניכרים; עילת תביעה גבולית, שאין בה כדי להצדיק תביעה בסדר גודל שכזה; סכום תביעה חריג ומופרז; בחירת נתבע באופן אסטרטגי, שעה שנתבעים נוספים, בעלי אחריות גבוהה לא פחות אינם נתבעים כלל; ותוכן הפרסום הנתבע, שיש בו עיסוק בשיח ציבורי לגיטימי.

בבקשה לסילוק, אותה הגיש פרופ' כהן-אליה, נטען שמתקיימים במצטבר כל המאפיינים שזוהו בפסיקה כתביעת השתקה.

ראשית, בין העמותה לנתבע קיימים פערי כוחות קיצוניים. מדובר בעמותה עתירת משאבים וכיסים עמוקים שתובעת איש אקדמיה פרטי. מחזור הכנסותיה של 'עתיד כחול לבן', על פי פרסומיה, עמד בשנת 2023 על כ־155 מיליון שקלים, מהם למעלה מ־83 מיליון שקלים תרומות מחו״ל, ובשנת 2024 על כ־73 מיליון שקלים.

עוד נטען בבקשה לסילוק התביעה שהפרסומים של כהן-אליה אינם נופלים תחת ההגדרה בחוק של לשון הרע.

גם הבחירה לתבוע דווקא את פרופ' כהן-אליה אינה מקרית, כך נטען. בפרסום הראשון כהן־אליה לא היה המפרסם המקורי אלא רק קישר בהיפרלינק לכתבה שפורסמה באתר אמריקאי עצמאי – אתר שאותו נמנעה העמותה מלתבוע. בנוסף, מצביע כהן-אליה על פרסומים רבים אחרים ברשת העוסקים באותו נושא בדיוק ומזכירים את העמותה במפורש, אך גם נגדם לא ננקטו הליכים. בחירה זו, כך נטען, מצביעה על בחירה אסטרטגית במשתף מידע בודד, שאינו בעל אמצעים דומים, ולא על ניסיון כן להתמודד עם מקור הפרסום או עם התוכן עצמו – בדיוק אחד הסימנים להשתקה שעליהם עמדה הלכת וקנין.

עוד נטען, כי התובעת נוקטת שורה של תביעות ומכתבי התראה בסכומים גבוהים, גם נגד נתבעים נוספים, כחלק מניסיון ליצור הרתעה רוחבית.

הטענות: סכום עתק נטול פרופורציה ונושא בלב דיון ציבורי

כהן אליה מוסיף וטוען כי התביעה הוגשה על סך 640 אלף שקלים בגין ארבעה ציוצים בלבד, כולם באותה פלטפורמה, באותו הקשר ובפרק זמן קצר. על כן מדובר בסכום חסר פרופורציות.

בנוסף נטען, כל הפרסומים נשוא התביעה עוסקים בנושא המצוי בלב הדיון הציבורי בישראל: מימון זר של עמותות בעלות השפעה ציבורית, ובדיקות שמנהלות ועדות בקונגרס האמריקאי. מדובר, כך נטען בבקשה לסילוק התביעה ובכתב ההגנה, במידע בעל חשיבות ציבורית מובהקת, שהעלאתו תורמת לדיון הדמוקרטי, על כן גם כאן, לוקה התביעה במאפיין קלאסי של תביעות השתקה.

מאפיין נוסף שמפורט בבקשה לסילוק התביעה על הסף הוא "מכלול התנהלות העמותה". נטען ש"אין מדובר בתביעה בודדת אלא בדפוס נרחב, ולראיה, במקביל הוגשו על ידי העמותה תביעות לשון הרע נוספות נגד גורמים שונים, ובהן תביעת עתק נגד דובר תנועת הליכוד וכן תביעה נגד ערוץ 14, בסכומים בין מאות אלפי שקלים למיליון שקלים".

בנוסף, גם לאחר הגשת התביעה הנוכחית, כך נטען, לא חדלה התובעת מפעילות משפטית מול הנתבע. יו״ר העמותה, אורני פטרושקה, פנה אישית לפרופ' כהן־אליה במכתב נוסף ודרש ממנו תשלום של 320 אלף שקלים בגין כל אחד משלושה פרסומים נוספים, דרישה מצטברת בסך של 960 אלף שקלים, וזאת מעבר לסכום התביעה שכבר הוגשה. דרישות אלה, כך נטען, מלמדות שמטרת התביעה אינה ניסיון לקבל פיצוי על נזק אמיתי, אלא רק רצון להרתיע ולהשתיק.

כהן-אליה מוסיף וטוען כי כתב התביעה עצמו מנוסח באופן החורג מכתב טענות משפטי, כולל רכיבים רטוריים, אידאולוגיים ומניפסטיים, שאינם נדרשים להוכחת עילת לשון הרע, מרכיבים שנועדו להשפיע על השופט שדן בתיק, תוך הימנעות מטיעון משפטי קונקרטי.

כהן-אליה טוען עוד כי עצם ניהול התביעה מנסה לפגוע קשות בחופש הביטוי, ליצור "אפקט מצנן" ולמנוע שיח הציבורי בנושאים אותם פרסם בציוצים.

על רקע כל אלה עתר, כאמור, כהן-אליה לסילוק התביעה על הסף עוד טרם בירורה לגופה, תוך שהוא מבקש שבית המשפט ישית הוצאות חריגות על העמותה כגובה תביעתה, תוך שהוא טוען כי יש מקום להעביר מסר ברור בדבר חוסר הלגיטימיות של שימוש בהליכי משפט ככלי להשתקת ביקורת ציבורית.