נבחרת ישראל רשמה הערב (ראשון) את אחת ההופעות הגדולות שלה בשנים האחרונות, את אחד המשחקים המשוגעים והמופרעים בתולדותיה, אך היא סיימה אותו ללא נקודות, ובאכזבה ענקית. החבורה של רן בן שמעון הפתיעה את איטליה הגדולה ועלתה פעמיים ליתרון, וגם הצליחה לחזור מפיגור כפול עם קאמבק מטורף בדקות האחרונות, אבל ראתה את האזורי משיגים על חשבונה צעד חשוב במאבק על המקום השני בבית, עם 4:5 בלתי נשכח בדקה ה-91.
מה לא קיבלנו הערב מהנבחרת שלנו, מה לא ראינו על הדשא בדברצן, 97 דקות בלתי נשכחות, אך מלאות בכל כך הרבה רגעים שכבר קשה לזכור, אז ננסה לעשות סדר.
לאחר ה-0:4 המרשים על מולדובה ביום שישי, ישראל רצתה להמשיך לחלום על הכרטיס לפלייאוף במוקדמות מונדיאל 2026. עם ענאן חלאיילי באגף, שלושה בלמים ודור פרץ כחלוץ מדומה, רן בן שמעון עלה במערך והרכב די מפתיעים. ומה נגיד – זה עבד בצורה מושלמת. ישראל פתחה את המשחק ובלחץ גבוה ויעיל, שהניב תוצאות. כבר בדקה ה-5 הרמה של מנור סולומון הסתיימה ברשת האיטלקית, אך השער נפסל בטענה לעבירה של סתיו למקין על גיג`י דונארומה.
מיד בצד השני הבלם נפצע ונאלץ לפנות את מקומו לרז שלמה, אבל גם זה לא שינה את הגישה והכדורגל המהפנת של חניכים של בן שמעון. ובדקה ה-16, השער המיוחל הגיע – אלי דסה מצא את דן ביטון ברחבה במסירה מדהימה, הקשר העביר כדור רוחב חזק מפינת השער, אותו מנואל לוקאטלי דחק לשערו הוא.
איטליה הגיעה גם היא לאחר ניצחון מרהיב, כשפתחה את עידן ג`נארו גאטוסו על הקווים ב-0:5 על אסטוניה. בדקות הראשונות האזורי נראו כמו ההפך המוחלט מרוחו של קשר העבר, אך ככל שחלפו הדקות הם יצאו מההלם. ולאחר מספר החמצות גדולות, ו-וולה של לוקאטלי למשקוף, רגע לפני המחצית הגיע השוויון, כאשר מויזה קן השתחרר נהדר מחוץ לרחבה, ובעט חזק ושטוח כל הדרך לרשת של דניאל פרץ, שלא הגיב מספיק טוב.
ואם חשבנו שהקצב במחצית הראשונה היה מחשמל, אוי כמה תמימים היינו, ואיזה סוף חיכה לנו.
איטליה נראתה מסוכנת יותר בחזרה מחדרי ההלבשה, אך כמו שלמדנו על בשרינו 5 פעמים הערב, הכל זה עניין של זמן – ובדקה ה-53 קיבלנו שער לתפארת נבחרת ישראל, לתולדותיה. מנור סולומון תעתע את הגנת האזורי ומצא את דור פרץ בחרבה, והקשר שיגר את הכדור כל הדרך לחיבורים של דונארומה.
אך האופוריה הזו החזיקה פחות משתי דקות, והמהפך האיטלקי הושלם בתוך 7 דקות (54 ו-59). רטגי שוב העביר את הכדור לקן, ששוב שיגר אותו לרשת של דניאל פרץ, ורגע לאחר מכן הגיעה השער היפה ביותר של האזורי מבן החמישה – כשרטגי השלים בישול שלישי לאחר נגיעה גאונית בעקב, ונעיצה של מתיאו פוליטאנו המחליף.
ואז כבר נראה היה שהחניכים של רן בן שמעון פשוט נופלים מהרגליים. לאחר דקות ארוכות שבהן הם שטפו את הדשא ללא הפסקה, השחקנים שלנו ראו את היתרון הפיזיוליוגי של נבחרת כמו איטליה בא לידי ביטוי, ואת המחליפים של גאטוזו רוקדים ברחבה שלה, בדרך ל-2:4 של ג'יאקומו רספאדורי בדקה ה-82.
אלא שגם לישראל היו כלים מהספסל, ומשום מקום, הגיע הקאמבק הבלתי נשכח. זה החל בעוד שער עצמי איטלקי, לאחר שאלסנדרו באסטוני ניסה להרחיק מסירה של רוי רביבו ללא הצלחה בדקה ה-87, ונמשך בדקה ה-90, במה שבכל זאת ייזכר כאחד השערים הגדולים של הנבחרת בשנים האחרונות, עם תרגיל נייח לפנתיאון. גיא מזרחי הגביה, תאי בריבו הקשית מעל דונארומה ודור פרץ השלים צמד מקרוב. שתי נגיחות ברחבה של איטליה, אך שוב החגיגה הופסקה בין רגע.
זו כאמור הייתה הופעה מפוארת של ישראל, מלאת כישרון, חוכמה ואופי שכל כך לא היו מזוהים איתה במשך שנים, אך תוך דקה אחת, אחת, אזלו ממנה כל הנקודות, כשסנדרו טונאלי רק ניסה להעביר מסירה לרחבה, אך הכדור טייל עד לרשת של דניאל פרץ, שסגר משחק שהוא לא ירצה לזכור, אך לא ייצא לו ולכולנו מהראש, ולהרבה מאוד זמן.
אם לא נקודות, מה ישראל כן תיקח מהמשחק הזה? הרבה מאוד, אבל בעיקר תסכול, ובצדק. החבורה שלנו הייתה שווה הרבה יותר מזה הערב, וגם איטליה יודעת זאת. לשמחת האזורי, זה לא משנה את העובדה שהם השיגו מקדמה גדולה במיוחד במאבק על הכרטיס לפלייאוף.
כשהיא עם 9 נקודת, בדיוק כמו איטליה לה משחק חסר, הנבחרת תתכנס לחלון אחרון וגורלי באוקטובר – אותו תפתח בנורווגיה ותסגור באיטליה, במה שעשוי להיות מפגש ישיר על סגנות הבית, ואולי גם עוד ערב יוצא דופן. כי נכון, יש הרבה על מה להתבאס, אבל בן שמעון וחניכיו כן הוכיחו ואף חוו בעצמם הערב, שכיאה לקלישאה המעייפת – הכל יכול להשתנות, ושום דבר אף פעם לא נגמר עד השריקה האחרונה.
