היסטוריה ומשמעות

הכומתה הצבאית המודרנית קיבלה את תהילתה במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר יחידות שריון ויחידות מיוחדות אימצו אותה ככיסוי ראש נוח, פרקטי וקל לאחסון. היתרונות שלה (ניתנת לקיפול, אינה תופסת מקום רב ונוחה ללבישה בתוך רכב קרבי משוריין) הפכו אותה לפופולרית במהירות.

הכומתה מסמלת:

• אחדות: כל הלוחמים ביחידה או בחיל מסוים לובשים את אותו הצבע, המייצג את ייעודם המשותף.
• מסורת: צבע הכומתה מקושר לעיתים קרובות לאירועים היסטוריים או למשימות מפתח של החיל.
• הצטרפות (Initiation): קבלת הכומתה היא לרוב טקס חגיגי המציין את סיום ההכשרה הבסיסית והפיכת החייל ללוחם מן המניין ביחידתו.
  
  בטקס זה, החייל מקבל את הכומתה בהליכה מאתגרת או בטקס מרגש, והכומתה החדשה והמגוהצת מסמלת את ההתחלה הרשמית של שירותו המבצעי. ישנן יחידות בהן הכומתה אף מלווה את הלוחמים במהלך משימות חשאיות כסימן להצלחה.

סמליות צבעי הכומתות בצה"ל (בנקודות)

הכומתה מייצגת באופן ויזואלי את הזהות, הייעוד והמסורת של החיל או היחידה בצה"ל:

• כומתה אדומה (בורדו):
  • חיל/יחידות: חטיבת הצנחנים, יחידות מיוחדות (כמו סיירת מטכ"ל).
  • משמעות: לרוב מסמלת יחידות עלית המבצעות משימות מיוחדות ומשתמשות בדרכי הגעה אוויריות.
• כומתה ירוק כהה:
  • חיל/יחידות: חיל הרגלים (גולני), יחידות שדה שונות, חטיבות חי"ר נוספות.
  • משמעות: צבע ירוק משקף את הקרבה לשטח ואת הלוחמה היבשתית.
• כומתה שחורה:
  • חיל/יחידות: חיל השריון, חיל ההנדסה הקרבית.
  • משמעות: צבע כהה המסמל את הלוחמה המשוריינת והכבדת.
• כומתה צהובה/מדברית (חול):
  • חיל/יחידות: חטיבת כפיר, גדוד קרקל (יחידות מעורבות).
  • משמעות: מתקשרת לאופי השטח המדברי והאזורים שבהם היחידות פועלות.
• כומתה אפורה:
  • חיל/יחידות: חיל התותחנים.
  • משמעות: צבע המייצג את חשיבות האש, העוצמה והדיוק הארטילרי.
• כומתה כחולה (תכלת):
  • חיל/יחידות: חיל האוויר.
  • משמעות: מסמלת את הרקיע ואת העליונות האווירית.
  • כומתות נוספות: יש לציין כי קיימים עוד מספר צבעים, כגון כחול כהה (חיל הים), סגולה (גבעתי) וכתומה (פיקוד העורף), שכל אחד מהם מייצג ענף ייעודי בצה"ל, ומדגיש את המבנה המורכב של הארגון הצבאי.

 הכומתה כחלק מ"משמעת"

הדרך שבה נלבשת הכומתה היא חלק מהמשמעת הצבאית ומהגאווה היחידתית. בעוד שחלק מהצבאות דורשים לבישה הדוקה ומעומדת, בצה"ל קיימת תרבות "שיפצור" הכומתה:

• צמצום ועיצוב: קיפול הכומתה לגודל קטן ככל האפשר ועיצומה לצד אחד, כך שתקבל צורה ישרה או מעוגלת.

• קפל אחיד: שמירה על קו אחיד ונקי, שמשקף דאגה לפרטים וייצוגיות.

השיפצור הוא לעיתים קרובות שיקוף של תקופת ההכשרה הקשה – ככל שהכומתה "משופצרת" יותר, כך היא מעידה על ותק וניסיון.

הכומתה הצבאית היא הרבה מעבר לבד וצבע; היא ייצוג מוחשי של הזהות הצבאית. היא מחברת את החייל הצעיר לשרשרת דורות של לוחמים באותה יחידה, ומזכירה לו את המחויבות שלו לייעוד ולמסורת. בכל מקום שבו נראית כומתה, היא משדרת באופן מיידי את הסיפור, הניסיון והשייכות של העונד אותה.