ש', צעיר כבן 27 מדימונה, הוכר לאחרונה על ידי המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) כנפגע פוסט טראומה בדרגה גבוהה, בעקבות אירועי הטבח בפסטיבל "נובה" ברעים ב-7 באוקטובר 2023.
הצעיר הגיע למסיבת 'נובה' יחד עם חמישה מחבריו הטובים ביותר מדימונה. בשעות הבוקר המוקדמות הפכה המסיבה לזירת טרור אכזרית, כאשר מחבלים חדרו לשטח האירוע וירו לכל עבר.
במהלך ניסיון ההימלטות איבד ש' את היכולת לנהוג עקב התקף חרדה קשה שפקד אותו, וחברו החליפו בנהיגה. לאחר מסע הישרדות מורט עצבים, שבמהלכו נמלטו דרך שטחים פתוחים כשהם מוקפים במחבלים, מצאו ש' וחבריו מסתור בקיבוץ צאלים, שם הסתתרו שעות ארוכות עד שחולצו.
כך מעיד ש' בתצהירו: "בשעות הבוקר המוקדמות שמענו לפתע רעשים שנשמעו כמו זיקוקים, עד שהודיעו לנו שמדובר במטח טילים ושהמסיבה נסגרת.
"חזרנו לאזור שבו התאקלמנו כדי לקפל את הציוד ולחזור הביתה, אך מטח הטילים לא פסק. למרות זאת, החלטנו להתפצל ברכבים. אני נסעתי עם חבר ברכב שלי, ליעם ז"ל נסע באוטו עם חברה אחרת, ושחק ז"ל נסע עם חבר נוסף – קבענו כולנו להיפגש בדירה של שחק ז"ל.
"תוך כדי כניסה לרכבים התחלנו להבין שהמצב מסלים. היינו בפקקים ענקיים בדרך ליציאה, עד שלבסוף הצלחנו לרדת מהכביש לשטח. תוך כדי נסיעה דיברתי עם ליעם ז"ל וביקשתי שייצאו מיד, והוא אמר לי: "חבל שאנחנו לא כולנו ביחד". ניסיתי גם להשיג את שחק ז"ל, אבל הטלפון שלו כבר לא היה זמין.
"לאחר שיצאנו אל השטח עברתי התקף חרדה, ולא הצלחתי להמשיך לנהוג. החבר שהיה איתי החליף אותי בנהיגה. הוא נסע בעקבות שאר הרכבים, עד שאחד מהם פרסס וצפר שיש יריות בכיוון שאליו אנו נוסעים. גם מאחורינו צעקו שיש יריות בכיוון השני. היינו באמצע שום מקום, ולא ידענו לאן לנסוע – עד שהתחלנו לשמוע את היריות מתקרבות אלינו, מבעד לרעש הרקטות ושריקות הכדורים.
"כשהיינו מבועתים וחוששים לחיינו באופן ממשי, קיבלנו החלטה לנסוע לכיוון הגבעה – למרות שלא ידענו מה מחכה לנו שם. תוך כדי נסיעה בפרדס איבדתי את עשתונותיי, וצרחתי שיצילו אותי. רעש היריות והטילים לא פסק.
"הגענו לכביש עם מחסום צבאי נוסף, ירו וצרחו עלינו "לעוף משם", עד שהגענו לצומת ופנינו ימינה, כיוון שראינו שם כוחות צה"ל בכניסה לקיבוץ צאלים.
"חיילים כיוונו עלינו נשק עד שהבינו שאנחנו אזרחים, ואז נתנו לנו להיכנס להסתתר עם עוד כמאה אנשים. רשמו את השמות שלנו כמו בטקס זיהוי במצבה. נשארנו שם מהשעה 09:00 עד 16:00, עד שצה"ל טיהר את הדרך ופתח לנו נתיב נסיעה.
"אחרי כל מסכת העינויים הזו, נאלצתי לקבל את הבשורה המרה ששניים מחבריי הטובים – שחק וליעם זכרונם לברכה – נרצחו באכזריות על ידי מחבלי חמאס. בנוסף, חבר נוסף שלנו, שגב כלפון, עדיין מוחזק כעת כשבוי בעזה.
"עד היום אני זוכר את הכול כאילו זה קרה אתמול. אני זוכר את הפנים המבוהלות, ועד היום חש את הפחד, הבכי והקושי לנשום.
"אני סובל מהתקפי חרדה, נדודי שינה, קושי להירדם, שיחזור מתמיד של האירוע, חוסר סבלנות, עצבנות ודריכות תמידית. בכל פעם שרכב עוצר ומישהו יוצא ממנו – אני חושב שבאים לירות בי. כל רעש פתאומי מזכיר לי יריות. אני משתדל שלא לצאת מהבית בשעות הערב, ומתקשה מאוד לתפקד בעבודה".
מיד לאחר האירועים הקשים הללו החל ש' לסבול מסימפטומים חריפים של פוסט טראומה, הכוללים התקפי חרדה קשים, סיוטים, דפיקות לב מואצות, נדודי שינה, תחושות אשמה כבדות המאפיינות ניצולים, ורגישות קיצונית לרעשים.
בעקבות מצבו הנפשי החמור, נרשם ש' לטיפול שבועי אצל פסיכולוגית קלינית, ובמקביל החל טיפול תרופתי.
על פי חוות דעתה של הפסיכולוגית, בשלבים הראשונים התקשה ש' לחזור לתפקוד מלא, אך לאורך החודשים חל שיפור מסוים במצבו. במהלך התקופה מאז אסון ה-7 באוקטובר, נישא ש' לבת זוגו, ושב בהדרגה לעבודה. יחד עם זאת, הוא עדיין מתמודד עם סימפטומים פוסט טראומטיים משמעותיים.
בחלוף מספר חודשים לאחר הטבח, פנה ש' לעו"ד מיכאלה דימרץ, על מנת שתסייע לו במימוש זכויותיו הרפואיות. היא פנתה למוסד לביטוח לאומי בבקשה להכיר בש' כנפגע איבה על רקע התדרדרות מצבו הנפשי, וצירפה לבקשת תיעוד רפואי וחוות דעת נפשיות.
בוועדות רפואיות שהתקיימו מרץ 2024 ובינואר 2025, נקבעו לש' דרגות נכות זמניות משמעותיות – בתחילה בשיעור 60% ובהמשך 50%, תוך המלצה על המשך טיפול נפשי ומעקב פסיכיאטרי רציף.
לדברי עו"ד דימרץ, בעקבות ההכרה בנכויותיו הזמניות, החל ש' מקבל גמלות חודשיות מהמוסד לביטוח לאומי בסך 5,641 שקלים בחודש. מעבר לכך, בתום החלמתו, תתכנס וועדה מטעם הביטוח הלאומי על מנת לקבוע את שיעור נכותו הצמיתה, ועל פי רמתה ייקבע גובה התגמולים החודשיים המגיעים לון מהמל"ל לשארית חייו.
לדברי עו"ד דימרץ, התנאים להם זוכים אזרחים המוכרים על ידי ביטוח לאומי כנפגעי איבה, זהים לתנאים שלהם זוכים נכי צה"ל ממשרד הביטחון, ומדובר על גמלות והטבות בשווי מאות אלפים עד מיליוני שקלים במצטבר.
"הכרה זו, והגמלות המשולמות בגינה, יאפשרו לש', ולרבים אחרים כמותו, לממן את שלל הכלים הטיפוליים ואת מרחב השיקום שלהם הם זקוקים בדרך להתאוששות מלאה, ככל הניתן" דברי עו"ד דימרץ.
