אם חלק אחד היה משתנה בסיפור של איל גרש מנס ציונה – כנראה שהוא היה נגמר בטרגדיה, במיוחד בגלל שעון החול שמתהפך והזמן שהופך להיות השחקן הראשי שיחליט איך הסיפור ייגמר במקרים של דום לב. "מד"א הצילו את חיי ומעכשיו בכל שנה באותו התאריך, ארצה לחגוג איתכם את היום הולדת השני שלי", *אמר איל במפגש מרגש שקיים עם צוות מד"א שהציל את חייו
יריית הפתיחה בסיפורו של איל הייתה השיחה שלו עם מוקד החירום 101 של מד"א כשבנשימות כבדות אמר: "יש לי לחץ בחזה…קשה לי לנשום", ומיד הוזנקה לביתו ניידת טיפול נמרץ. באותם הרגעים איל לא ידע שבשיחת הטלפון הזאת הוא בעצם הציל בעצמו את חייו, כי ממש דקות אחדות לאחר מכן כשצוות ניידת טיפול נמרץ של מד"א בראשות הפראמדיקים שיר שאנאנס ואיל רוט, משתלמת קורס פראמדיקים, חובשת בכירה מאי קפלוטו ובת השירות, חובשת רפואת חירום בת שבע שגיב בדקו את איל, הבינו שמדובר במצב מסכן חיים והתחילו בפינוי דחוף לבית החולים – הוא לקה בדום לב והתמוטט על מיטת הניידת. "כשהגענו לאיל מיד ערכנו בדיקות רפואיות, הענקנו לו טיפול רפואי ראשוני דחוף וידענו שהוא חייב להגיע במהירות למחלקת הלב בבית החולים. כשנכנסו לניידת טיפול הנמרץ והתחלנו בנסיעה, מצבו של איל החמיר, ליבו הפסיק לפעום והוא התמוטט", שחזר פראמדיק מד"א איל רוט והוסיף, "הוא היה לבד בביתו כשהחל לחוש ברע, אם הוא לא היה מתקשר למוקד החירום 101 של מד"א, כנראה שהיו מוצאים אותו מת".
תוך כדי הנסיעה לבית החולים, החובשים והפראמדיקים של מד"א נלחמו על חייו של איל כשבצעו פעולות החייאה מתקדמות תוך מתן 11 שוקים חשמליים ממכשיר מפעם (דפיברילטור) ובמקביל העבירו דיווח לבית החולים על מצבו כדי שיהיו ערוכים להגעתם. "בדום לב כל שנייה היא קריטית ולכן צריך לפעול במהירות, לבצע עיסויי חזה ולחבר את מכשיר המפעם שהוא אחד מהמרכיבים החשובים ביותר להעלאת סיכויי ההישרדות של המטופל. מהרגע שהגענו לביתו של איל ועד שהוא עבר לטיפולם של הצוות הרפואי בבית החולים, לא הפסקנו להילחם על חייו", הסביר איל הפראמדיק.
לאחר אשפוז במחלקת טיפול הנמרץ בבית החולים, איל השתחרר מהמחלקה ועבר ישירות לשיקום ארוך אותו הוא ממשיך בימים אלה. מאז המקרה, איל חיפש את צוות מד"א שהציל את חייו כדי להודות לו ובאחת הפעמים שיצא לחופשה קצרה בביתו, הוא נפגש עם אנשי הצוות *ואמר להם בהתרגשות*: "הייתי לבד בבית כשהתחלתי להרגיש רע, זו הרגשה שאף פעם לא הייתה לי וידעתי שאני חייב לקרוא לעזרה. ברגעים הראשונים כשדיברתי עם המוקד שלכם לא הבנתי את סכנת החיים שהייתי בה. עכשיו כשאתם שוב איתי בסלון, אבל הפעם ללא ציוד רפואי ועם חיוך גדול אני רוצה לומר לכם – בזכותם אני בחיים. בזכות המקצועיות, הזריזות והתושייה שלכם, החיים שלי ניצלו ואין לי מספיק מילים כדי להודות לכם על זה. חשוב שכולם ילמדו מהאירוע שלי ויצרו קשר עם מד"א באירוע רפואי כי זה מציל חיים". צוות מד"א השיב לו בהרגשות לא פחותה: "לא בכל יום אנחנו זוכים להגיע לרגעים משמחים כאלה, במיוחד כשמדובר במטופל שלקה בדום לב ממש בידיים שלנו. דע שמפגש כזה נותן לנו את הכוחות והמוטיבציה להמשיך בעבדותנו".
