ועדת החקירה הבינלאומית העצמאית של האו"ם פרסמה היום (חמישי) דו"ח חדש המאשים את ישראל בביצוע "מעשי רצח עם" נגד פלסטינים בעזה. לפי הדו"ח, ישראל "פגעה ביכולת של הפלסטינים בעזה להתרבות, לרבות באמצעות נקיטת צעדים שנועדו למנוע ילודה, אחת הקטגוריות שמגדירות מאפיינים של רצח עם באמנת רומא ואמנת רצח העם".
הדו"ח מציין כי פעולות אלה, בנוסף לעלייה במקרי מוות של יולדות פלסטיניות עקב גישה מוגבלת לציוד רפואי, עונות להגדרה של פשע נגד האנושות. כמו כן, הוועדה מאשימה את צה"ל בשימוש בהפשטה פומבית בכפייה ובתקיפה מינית כחלק מנוהלי הפעולה הסטנדרטיים במטרה "להעניש פלסטינים" לאחר שבעה באוקטובר.
בדו"ח נטען גם כי ישראל הרסה באופן שיטתי מתקני בריאות לנשים במהלך הלחימה בעזה, והשתמשה באלימות מינית כאסטרטגיית מלחמה.
הנציגות הקבועה של ישראל במטה האו"ם בז'נבה הגיבה בחריפות לדו"ח, ותיארה את הטענות כ"בלתי מבוססות, מוטות וחסרות אמינות".
צביעות האו"ם: האשמות סלקטיביות ושתיקה רועמת
דו"ח זה מוסיף לשורה ארוכה של האשמות סלקטיביות מצד גופי האו"ם כלפי ישראל, בעוד האו"ם נמנע מלגנות באותה חריפות מעשי זוועה במקומות אחרים בעולם.
המקרה הבולט ביותר לצביעות זו נוגע למלחמת האזרחים בסוריה. מאז פרוץ המלחמה ב-2011, נהרגו למעלה מ-500,000 בני אדם וכ-13 מיליון איש נעקרו מבתיהם. משטר אסד השתמש בנשק כימי נגד אזרחים, הפציץ בתי חולים ובתי ספר, וביצע טבח שיטתי באוכלוסייה האזרחית. למרות זאת, תגובת האו"ם הייתה מאופקת יחסית, ללא ועדות חקירה בהיקף דומה או האשמות בביצוע רצח עם.
גם במקרים אחרים, כמו רדיפת הרוהינגה במיאנמר, מלחמת האזרחים בתימן, דיכוי האויגורים בסין, והמלחמה באוקראינה, תגובת האו"ם הייתה מתונה יותר בהשוואה לביקורת הנוקבת והעקבית כלפי ישראל.
מבקרי האו"ם מצביעים על העובדה שישראל זוכה לגינויים רבים יותר ממדינות אחרות בעולם, גם כאלה המבצעות הפרות זכויות אדם חמורות. המועצה לזכויות אדם של האו"ם אימצה יותר החלטות נגד ישראל מאשר נגד כל מדינה אחרת בעולם.
דיפלומטים ישראלים טוענים שהדבר נובע מהרכב המועצה, הכוללת מדינות רבות עוינות לישראל, ומהשפעתן הפוליטית של מדינות ערב וארגוני זכויות אדם בעלי אג'נדה אנטי-ישראלית.
פרשנים פוליטיים מציינים כי דו"חות כאלה גם מתעלמים מהקשר הרחב יותר, כולל מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר, טבח האזרחים, אונס נשים ישראליות, ולקיחת חטופים שחלקם עדיין מוחזקים בשבי, וכן מהעובדה שחמאס משתמש באזרחים פלסטינים כמגן אנושי ומטמין תשתיות טרור במתקנים אזרחיים.
מומחים למשפט בינלאומי מדגישים כי האשמות ברצח עם דורשות הוכחת כוונה מוצהרת להשמיד קבוצה לאומית או אתנית, וכי פגיעה בתשתיות אזרחיות במהלך לחימה, גם אם חמורה, אינה עולה בהכרח לכדי רצח
