תביעת מיליונים נגד 'הכללית' ו'הדסה עין כרם':
החולה לא אובחן בזמן לתסמונת זנב הסוס, וסובל ממגבלות תפקוד קשות.
האם ייתכן שצעיר המדווח על תסמינים ברורים של בעיה עצבית קריטית פונה פעם אחר פעם לרופאים, אך איש מהם אינו מזהה את הדחיפות, והוא נשלח לביתו עם משככי כאבים – עד שנגרם לו נזק בלתי הפיך?
לפי תביעה שהגיש לאחרונה עו"ד רן שפירא בשם גבר בשנות ה־30 לחייו, תרחיש כזה לא רק אפשרי אלא גם התרחש בפועל. בתביעה שהוגשה בימים אלה נגד קופת חולים כללית ובית החולים הדסה עין כרם נטען כי הצוותים הרפואיים בשני המוסדות החמיצו את אבחנת 'תסמונת זנב הסוס' ממנה סבל הצעיר, והותירו אותו מוגבל לצמיתות.
'תסמונת זנב הסוס' היא מצב חירום נוירולוגי נדיר אך מסוכן, שבו מופעל לחץ חמור על קבוצת העצבים המצויה בחלקו התחתון של עמוד השדרה.
עצבים אלה אחראים על תחושה ותנועה ברגליים, על תפקוד מיני ועל שליטה במתן שתן וצואה, ולכן פגיעה בהם עלולה להוביל לאובדן תחושה, חולשה, הפרעות הליכה, פגיעה תפקודית משמעותית ואף אובדן שליטה על הסוגרים.
התסמונת מתפתחת לרוב במהירות, ובמקרים רבים מלווה בתחושת נימול באזור הפרינאום, בכאבים חזקים בגב תחתון, בקושי במתן שתן או בהיעדר יציאות, ובירידה בתחושה או בכוח בגפיים התחתונות.
על פי התביעה, ביום 2 ביוני 2020 הגיע התובע, גבר כבן 38, למחלקת המיון בבית החולים הדסה עין כרם, כשהוא מתלונן על כאבים חריפים בגב תחתון, חוסר תחושה בעכוז וירידה בתחושה ברגל ימין עד כף הרגל.
ההיסטוריה הרפואית שלו כללה בעבר כאבי גב ואבחנה של היצרות תעלת השדרה המותנית.
אך על פי הנטען, במקום לבצע בדיקה נוירולוגית מלאה, להערכת תחושה, כוח, רפלקסים ותפקוד עצבי, ובמקום לשלוח את הצעיר לבדיקת הדמיה מתקדמת באופן מידי כמו CT או MRI, הוא נשלח לצילום רנטגן בלבד – בדיקה שאינה מסוגלת לזהות פריצות דיסק או לחץ על העצבים.
מאחר שהבדיקות לא העלו ממצא חריג, שוחרר התובע לביתו עם משככי כאבים בלבד. הוא הופנה לבדיקת CT בקהילה במקרה שהכאבים לא ייפסקו במהלך שלושת השבועות הקרובים.
על פי התביעה, התסמינים נמשכו ואף החמירו, ויומיים לאחר מכן פנה התובע לקופת חולים כללית, אך בשל מגבלות הקורונה שהיו נהוגות באותה תקופה, נאלץ להסתפק בייעוץ טלפוני עם רופא הקופה.
במהלך השיחה דיווח התובע על החמרה בתחושת הנימול, על שלושה ימי עצירות ועל תחושת אובדן שליטה מתפתחת. תסמינים אלה מתוארים בספרות הרפואית כרמזים לפגיעה מתקדמת בשורשי העצבים, אך גם שיחה זו הסתיימה ללא הפניה דחופה למיון, כפי שמתחייב מהפרקטיקה הרפואית, והתובע הונחה להמשיך בנטילת משככי כאבים בלבד.
אך הכאבים לא חלפו, והתסמינים רק החריפו. שלושה ימים חלפו, וב-7 ביוני 2020 פנה התובע שוב לקופת חולים, ודיווח שהוא סובל החמרה בכאבים ובחוסר התחושה ברגליו. הוא הופנה למיון בית החולים הדסה עין כרם.
הפעם שלחו אותו רופאי הדסה לבדיקת CT שהעלתה כי הוא סובל מפריצת דיסק מסיבית בחוליות הגב התחתון, היצרות בתעלת עמוד השדרה המתני, וחשד לפגיעה עצבית חמורה.
הוא הובהל לבדיקת MRI דחופה, שם אושש החשד, והוא הופנה לניתוח דחוף, שנערך ביום המחרת, בו הוסר חלק מהחולייה בעמוד השדרה, להורדת לחץ מהעצבים, ונכרת הדיסק הפרוץ.
אף שהניתוח תואר כתקין, לא נצפה לאחריו כל שיפור עצבי. וכך, למרות טיפולי שיקום אינטנסיביים, המשיך התובע לסבול מירידה בתחושה ברגליים ובפרינאום, מפגיעה קשה בשליטה על שתן וצואה, ומחולשה ברגל שמאל ומפגיעה בתפקוד המיני.
על פי התביעה, מגבלותיו הפכו מזמניות לקבועות, ובשנת 2022 נערכה לו הערכה שיקומית שקבעה כי הנזק הנוירולוגי שממנו הוא סובל הוא בלתי הפיך.
אל התביעה צורפה חוות דעת רפואית של פרופ' ציון זבלי, מומחה בכיר לנוירוכירורגיה, אשר קבע כי בכל תחנה רפואית לאורך הדרך, מהמיון הראשון, דרך הביקור הטלפוני ועד לביקור השני במיון, התאפיינה פעולת הצוות הרפואי בחריגה חמורה מהסטנדרט המקובל.
לדבריו, בגלל האופי הקריטי של תסמונת 'זנב הסוס', האיגודים המקצועיים והספרות הרפואית מגדירים קבוצה של תסמינים כ"נורות אדומות" המחייבות תגובה מיידית: כאבי גב תחתון קשים, ירידה בכוח או בתחושה ברגל אחת או בשתי הרגליים, תחושת "אוכף", כלומר, ירידה בתחושה בחלק הפנימי של הירכיים ובאזור הפרינאום, הפרעה חדשה במתן שתן (קושי לרוקן או אצירת שתן), בריחת צואה, ירידה בתחושה באזור השלפוחית והרקטום והופעה חדשה של הפרעה בתפקוד המיני.
לדבריו, הופעת שילוב של תסמינים כאלה בחולה עם כאבי גב מחייבת, לפי הסטנדרט המקצועי, בדיקה גופנית מלאה, בירור נוירולוגי והדמיה מתקדמת מיידית.
לדברי פרופ' זיבלי התובע העיד שוב ושוב על תסמינים המאפיינים תסמונת זנב הסוס. למרות זאת, לדבריו, הרופאים בהדסה ובקופת החולים לא זיהו את התמונה ולא פעלו על פי הסטנדרט המקצועי המקובל.
לדבריו, כבר בביקור הראשון במיון היה על הצוות לבצע בדיקה נוירולוגית מלאה ולהורות על ביצוע דחוף של MRI או לפחות CT ולא להסתפק בצילום רנטגן רגיל שביצועו הוא חסר תועלת של ממש, משום שהוא לא מאפשר אבחון של פריצת דיסק משמעותית או לחץ על צרור העצבים.
הביקורת של פרופ' זיבלי חריפה במיוחד כלפי הביקור הטלפוני בקופת החולים ב־4 ביוני, שבו תועדו לראשונה בצורה ברורה חוסר תחושה ברגליים במשך שלושה ימים והיעדר יציאות במשך שלושה ימים.
לטענתו, במצב כזה הייתה חובה מקצועית מיידית להורות לתובע להגיע לבדיקה פיזית או להפנותו בדחיפות לחדר מיון, ולא להסתפק בשיחה טלפונית והמלצה להמשך שימוש במשככי כאבים.
גם בהמשך, כאשר כבר הופיעו תסמיני "אוכף" ברורים וקשיי השתנה, עדיין ננקטה גישה מתמהמהת, תוך עיכוב נוסף בביצוע בדיקת MRI המהווה כלי האבחון המרכזי במקרים אלה
לדברי המומחה, בניתוח דחוף בשלבים הראשוניים של תסמונת זנב הסוס ניתן לשפר באופן משמעותי את סיכויי ההחלמה ולמנוע נכות קבועה. במקרה של התובע, הניתוח בוצע רק מספר ימים לאחר הופעת "הדגלים האדומים", לאחר שרצף של החמצות ועיכובים שאפשר לפגיעה העצבית להתקבע.
לדבריו, אילו הרופאים בהדסה ובקופת החולים היו מקשיבים לתלונות התובע, מאבחנים ומטפלים בו כמצופה מכל רופא סביר, סיכויי ההחלמה שלו היו גבוהים בהרבה, והוא לא היה נותר עם פגיעה נוירולוגית, תפקודית ומינית כה קשה וצמיתה כפי שקיימת כיום.
לדברי עורך הדין רן שפירא, ארבעת הימים שבהם לא אובחנה התסמונת – תסמונת מוכרת וברורה, שאבחונה נחשב פשוט יחסית – היו קריטיים וחתמו את גורלו של התובע. לדבריו, עיכוב חמור זה נובע מרשלנות חמורה של הצוותים הרפואיים בקופת חולים כללית ובבית החולים הדסה עין כרם, שהחמיצו את הסימנים המובהקים והותירו את מצבו של התובע ללא טיפול דחוף, והתוצאה הרסנית: התובע, שהיה אדם צעיר, בריא ומתפקד, הפך בתוך זמן קצר למוגבל וזקוק לסיוע רציף בחיי היומיום, תוך תלות מתמשכת בסביבתו.
במסגרת התביעה שהוגשה בימים אלה, מבקש עו"ד שפירא מבית המשפט המחוזי בתל אביב להורות לבית החולים הדסה עין כרם ולקופת חולים כללית, לפצות את מרשו במלוא נזקיו, בסכום שלא יפחת מ-2.5 מיליון שקלים. טרם הוגשו כתבי הגנה.
