מטופל שאושפז עקב נפילה ולא זכה להשגחה – נפל שוב באשפוז ונפטר
האם הצוות הרפואי ברמב"ם הזניח מטופל עם שטף דם במוח, הסובל מחוסר שיווי משקל, ואשפז אותו במחלקה לא מתאימה, ללא מיגון נגד נפילות וכך גרם למותו? טענות קשות אלה נכללות בתביעה שהוגשה לאחרונה נגד בית החולים רמב"ם ומשרד הבריאות, על ידי אלמנתו של המטופל, באמצעות עורכי הדין רפאל אלמוג ואריאל גולד ממשרד עורכי הדין רפאל אלמוג ושות'.
על פי כתב התביעה, המנוח, תושב חיפה (77), ניהל עד לאשפוזו ברמב"ם, משרד מצליח להנהלת חשבונות וייעוץ מס, ותפקד באופן פעיל ועצמאי בעבודה ובחייו הפרטיים. אך בתחילת פברואר 2024, בשעת לילה מאוחרת, נפל המנוח בביתו ונחבל בראשו ובגבו.
למחרת פנה המנוח באופן עצמאי למוקד "מכבי", שם נבדק בידי רופאה גריאטרית והתלונן על כאב ראש וסחרחורות. בבדיקה נמצאה המטומה (שטף דם) גדולה בעורפו, והוא פונה לחדר מיון באמבולנס שהוזמן למקום.
בדיקות ההדמיה שבוצעו לאחר קבלתו ברמב"ם גילו מספר מוקדים של דימום מוחי, שכללו חבלה קשה בצידו הימני של המוח שגרמה לשטף דם ונפיחות ברקמה, וכן דימום נוסף מתחת לאחד מקרומי המוח באזורים פנימיים הרגישים במיוחד, באופן שעלול ליצור לחץ מסוכן על המוח ולפגוע בתפקודו. בנוסף אובחן המנוח כסובל משבר בחוליה בעמוד השדרה המותני.
בבית החולים טופל המנוח בתרופות לדילול דם, ובתוספים נגד הפרעות בקרישת הדם. בתחילה אושפז במחלקת טיפול נמרץ נוירוכירורגי, ובהמשך הועבר למחלקה הנוירוכירורגית של בית החולים רמב"ם.
על פי התביעה, מספר ימים לאחר מכן, עקב חוסר מקום במחלקה, החליטו ברמב"ם להעביר את המנוח למחלקת העיניים – מחלקה שאינה מתאימה לטיפול בפגיעות ראש, וזאת חרף העובדה כי לאורך כל האשפוז הוגדר המנוח על ידי הרופאים כבעל דרגת הסיכון המקסימלית לנפילה.
עקב הסיכון הרב לנפילה, רשמו הרופאים המטפלים הוראות מפורשות בתיקו, שהורו לצוות הרפואי להרים את דפנות מיטתו, ולהשגיח עליו באופן רציף.
אך על פי הנטען, במהלך אשפוזו, מצבו של המנוח לא היה יציב. ביום השישי לאשפוזו הוא הצליח ללכת בעזרת הליכון, יומיים לאחר מכן כבר סבל מאי שקט ומבלבול, וביום התשיעי נזקק לעזרה מלאה ואפילו לטיטול.
על פי הנטען, במהלך האשפוז, חודש הטיפול בו בנוגדי קרישה, על אף הסיכון המוגבר לפגיעת ראש קטלנית במקרה של נפילה. על פי התביעה בשום שלב, לא נערך דיון רפואי סביב הסיכונים הכרוכים בטיפול בנוגדי קרישה, וגם למשפחתו של המנוח לא נמסר דבר על משמעות החלטה זו.
וכך, בלילה, לאחר כ-19 ימי אשפוז, קם המנוח ממיטתו שדפנותיה לא הורמו כנדרש וכמתחייב במצבו, וללא השגחה נתקל ככל הנראה בכיסא, נפל ונחבל בראשו. אנשי הצוות במחלקה הזעיקו רופא אשר הגיע למקום רק בחלוף 20 דקות.
המנוח הובהל לבדיקת CT מוח דחופה, אשר חשפה דימום מוחי משמעותי שגרם לעלייה חריפה בלחץ התוך מוחי, תוך סכנת חיים. בעקבות הממצאים הובהל המנוח לניתוח חירום, אך מצבו הידרדר, וב־2 במרץ 2024, היום ה־24 לאשפוזו, הוא נפטר מבלי ששב להכרה.
לדברי עורכי הדין אלמוג וגולד, בחדרו של המנוח הוצבו מצלמות במעגל סגור אשר תיעדו את אירוע הנפילה, אך חרף בקשה מפורשת מטעם המשפחה, בית החולים סירב למסור את סרטוני מצלמות שיכלו לשפוך אור על נסיבות התאונה המלאות.
המשפחה פנתה לעורכי הדין אלמוג וגולד, אשר הגישו בשם אלמנתו של המנוח תביעת רשלנות רפואית, נגד בית החולים רמב"ם ונגד משרד הבריאות המפעיל אותו.
לתביעה צורפה חוות דעת מאת ד"ר גוסטבו רייז, מומחה בנוירוכירורגיה, שקבע כי מצבו הפיזי והקוגניטיבי של המנוח חייב אמצעי מניעה מוגברים.
לדבריו, על פי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות, מטופלים מעל גיל 65 סובלים מסיכון מוגבר לנפילות. בנוסף סבל המנוח משבר בעמוד שדרה והיה תחת טיפול בתרופות נוגדות כאבים – מצב נוסף התורם לסכנת נפילה. כמו כן סבל המנוח מדימומים מוחיים ומשינויים במצב הכרתו, המלווים ברגעי אי שקט ובלבול, כמו גם חולשת שרירים והפרעה בשיווי משקל.
כל הגורמים הללו, קובע המומחה, העלו בצורה ניכרת את סיכון לנפילה חוזרת תחת אשפוז בבית החולים.
המומחה מציין בחוות דעתו, כי עקב עמידת המנוח בקריטריונים של סכנה מוגברת לנפילות – נכתב במפורש בדיווח הסיעודי בתיקו כי יש לסווגו בדרגת הסיכון המקסימלית לנפילה. על בסיס זה, היה צורך חד משמעי בהרמת דפנות המיטה על מנת למנוע נפילה.
ד"ר רייז ממשיך וקובע כי לאור מצבו התפקודי שתועד היטב טרם הנפילה, שכלל חולשת שרירים, הפרעת שיווי משקל וצורך בעזרת בפעולות היומיום, כלל לא סביר שהמנוח טיפס על דפנות המיטה המורמות, אשר נחשבות למכשול לא פשוט לכל מטופל, קל וחומר למטופל במצבו של המנוח.
בנוסף, מהתיעוד הרפואי עצמו עולה כי הנפילה אירעה לאחר שהמנוח קם מהמיטה והלך מספר צעדים בתוך החדר, עד שנתקל בכיסא ונפל ארצה ליד מיטה של מטופל אחר.
לדבריו עקב סיווגו בסיכון גבוה לנפילה, הצוות הרפואי עודכן כי יש להתאים לו מיטה נמוכה, שלא סופקה לו, וכי יש לנקוט בהרמת דפנות המיטה, שלא הורמו ככל הנראה.
לדברי ד"ר רייז, מטופלים דוגמת המנוח חייבים להיות נתונים להשגחה סיעודית צמודה, ועליהם להתאשפז בסמוך לתחנת אחיות. כמו כן, קיים צורך בקשירתם על פי הוראות רפואיות. בנסיבות המנוח, הייתה חובה על בית החולים לאשפזו במחלקה הנוירוכירורגית (ולא במחלקת עיניים) ובסמוך לתחנת האחיות תוך השגחה צמודה ומלאה, ששם הצוות הרפואי הסיעודי מיומן.
המומחה מדגיש בחוות דעתו כי המנוח היה תחת טיפול בנוגדי הקרישה והמשמעות של נפילה במצב כזה מעלה באופן קיצוני את הסיכון לפגיעת ראש, עם תחלואה קשה ואפילו תמותה כפי שקרה בפועל.
לדבריו, הדימום המסיבי והפגיעה המוחית שהובילה למות המנוח נגרמו ישירות מנפילתו בחדרו בבית החולים. "נפילה זו של המנוח אסור היה שתקרה במטופל שנמצא בהשגחה במחלקה באשפוז שיעודה היה אמור להיות בטיפול בחולים עם פגיעות ראש (כאשר בפועל המנוח אושפז במחלקת עיניים)" דברי ד"ר רייז.
המומחה מוסיף כי טרם אירוע הנפילה המנוח יצא מכלל סכנה והיה מועמד להעברה לשיקום. לדבריו, למרות מגבלותיו של המנוח, היה סיכוי גבוה מאוד שיתקדם בתהליך השיקום ויחזור לרמת תפקודו טרם האשפוז.
"לאור האמור לעיל, אני קובע כי הצוות הרפואי סטה באופן משמעותי מהסטנדרט הרפואי המקובל בתחום, שעה שלא נקט במשנה זהירות ביחס לבטיחותו של המנוח, באופן שגרם לנפילתו ומותו לאחר מכן" קובע ד"ר רייז. "לו היה הצוות הרפואי מורה על קשירת המטופל בשעות הלילה או מרים בפועל את דפנות המיטה (כפי שהצוות בעצמו כתב שצריך) או אף מותיר לידו פעמון על מנת שיוכל לקרוא לאיש צוות בשעות הלילה, הרי שאירוע הנפילה אשר גרם באופן ישיר למותו של המנוח היה נמנע".
לדברי אלמנתו, מותו של בעלה הוביל לקריסת משרד הנהלת החשבונות שניהל כמעט לבדו, ובכך אבד מקור הפרנסה העיקרי של המשפחה, שסובלת מאז מפגיעה כלכלית קשה ומתמשכת.
בתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, מבקשים עורכי הדין אלמוג וגולד מבית המשפט להורות למשרד הבריאות, המפעיל את בית החולים רמב"ם, לפצות את האלמנה ומשפחתה בסכום המקסימלי שבסמכותו (עד 2.5 מיליון שקלים), בגין נזקים כלכליים, כאב וסבל, פגיעה באוטונומיה והוצאות נלוות. התביעה הוגשה בימים אלה. טרם הוגש כתב הגנה.
