היום(א׳) פרסם דובר צה"ל סרטון, ובו נראו מאות אזרחים עזתים מסתערים על משאית סיוע הומניטרי ברצועה. קולות המולה, דחיפות וצעקות מילאו את האוויר, והמון זועק מניצול ואוזלת יד רץ אל עבר משטחי המזון רגע אחרי שהמשאית נכנסה לאזור חלוקה. מול העזתים, עמדו לוחמי צה"ל – בידיים מאובקות, נשקים בהיכון ומבטים דרוכים – אך למרות המצב הנפיץ והמתח, בלמו אחד את השני מלעשות מהלך אלים. הקצינים הדגישו בקשר: “אף אחד לא מבצע ירי", כשסצנה של שניות נמתחות לאין סוף התפתחה לנגד עיניהם.
כמה דקות של כאוס – ואז, הפתעה: בין שקי הקמח והמים, ההמונים החלו להריע ולמחוא כפיים לחיילי צה"ל. לא עוד הפגנה אלימה, לא קריאות גנאי – אלא רגע אנושי, בו שני הצדדים שראו בדרך כלל אויב – פגשו זה את זה ברגע של שקט כמעט פוקח עיניים.
למה האירוע הזה כל כך חריג?
1. דובר צה"ל לרוב אינו מפרסם תיעודים כאלה, במיוחד לא כאלה שמביאים תמונה קשה של אזרחים עזתים רעבים, ללא סדר, מתנפלים על מזון – תיעוד שלא משרת בדרך כלל את תדמית מדינת ישראל מול העולם.
2. החשש לחשיפה עצמית גדול: תמונות כאלה עלולות לשמש את מתנגדי ישראל כראיה למחסור החמור המזעזע את הרצועה.
3. הפעם, בצל טענות קשות על ירי בזירת החלוקה, החליטו בדובר צה"ל דווקא להדגיש את הבחירה באיפוק, פקודה פומבית שלא לירות גם במצבים בהם ברור שההמון מתקרב בצורה מסוכנת מאוד.
4. הסרטון הופץ קודם כל בגירסה הערבית והבינלאומית – אולי כדי לא לעורר זעם פנימי, או בגלל שרבים בישראל היו רואים בכך הפקרת ביטחון החיילים.
הקשר הרחב יותר:
• בשבועות האחרונים עלו טענות קשות נגד צה"ל, מתוך האו"ם והתקשורת העולמית, שבהן דווח על אזרחים שנהרגו מסביב למשאיות סיוע. חמאס ודובריו ניצלו את הדיווחים כדי לתחזק את הנרטיב על מצור הדוק, כדוגמת "רעב" ופגיעה בזכויות אדם.
• דובר צה"ל בערבית בחר להדגיש בהודעה הנלוית לסרטון: "אין רעב, אין הרג מכוון ואין פגיעה במבקשי סיוע", והאשים את חמאס בתעמולה שקרית – “יש תעמולה של חמאס עם כלי תקשורת שמפיצים שקרים כדי להציל את מה שנותר מחמאס המובס."
• ברמה התקשורתית, מדובר במהלך שנועד להציג שליטה, איפוק וערכים מוסריים ישראליים – אבל לא רק: גם לייצב תמונה בקרב שאר העולם, דווקא מול שפע הסרטונים והעדויות שמופצים בצד השני.
המראות הקשים מעזה הפכו כבר מזמן לשגרה בטלוויזיות בעולם, אבל האירוע של היום חורג מהקווים שהורגלנו אליהם – רגעי חסד קצרצרים של אנושיות בתופת, בהם גם החייל וגם האזרח מוותרים – אפילו לשנייה אחת – על תפיסת המציאות הידועה מראש.
מבט לעתיד:
האם זו תחילת מגמה חדשה שבה צה"ל בוחר בשקיפות? או שמא מדובר בצעד חד פעמי שנועד לבלום את הלחץ הבינלאומי הקשה? כך או כך, התמונות האלה ימשיכו לעורר לא מעט ויכוחים, שאלות ומבטים – גם ברחוב הישראלי, גם במציאות העזתית, ובעיקר על מסכי החדשות בעולם.
