ראש הממשלה נתניהו ורעייתו שרה במפגש עם שורדי שואה: ״כוח החיים הגדול אפשר לנו להתגבר על הדברים הנוראיים ביותר בתולדות האנושות ולחזור ולבנות מחדש את ארצנו ואת מדינתנו. דור ההמשך נלחם היום בעוצמות אדירות על העתיד שלנו ועל הקיום שלנו״.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה נתניהו נפגשו אתמול (ג׳) עם שורדי השואה שידליקו את ששת המשואות בעצרת הפתיחה הממלכתית של יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב״יד ושם״, ועם שורדת השואה שתישא את דבר הניצולים ושורד השואה שיאמר את תפילת ׳אל מלא רחמים׳ בטקס.
ראש הממשלה ורעייתו שמעו מהשורדים את סיפוריהם וזיכרונותיהם מתקופת השואה, ונפעמו מגבורתם מול הצוררים הנאצים. כמו כן, סיפרו השורדים על תקומתם בארץ ישראל ועל המשפחות הענפות שהקימו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו: ״אתם מאוד מרגשים בסיפורים האישיים שלכם, שהם גם הסיפורים הקיבוציים שלנו. אנחנו כאן נזכרים בצער עמוק וסבל עמוק, אבל גם בתקומה גדולה. אנחנו בתקומה גדולה, ששום עם לא חווה את זה. היה היסטוריון אנגלי שהתווכח פה עם מר הרצוג, שהיה מזכיר הממשלה. קראו לו טוינבי. הוא אמר "היהודים הם מאובן. ומאובן לא חוזר לחיים". כמובן, שהתשובה היא שאנחנו לא מאובן. יש בנו כוח חיים. אמרתם "רסיסי חיים" – כוח חיים גדול, שאפשר לנו להתגבר על הדברים הנוראיים ביותר בתולדות האנושות ולחזור ולבנות מחדש את ארצנו ואת מדינתנו.
הדור הזה, שהוא המשך של הדור שלכם, הנכדים והנינים – זה דבר פשוט מופלא. אני פוגש אותם בשטח, פוגש אותם בעזה, פוגש אותם בגבול הלבנון. אתה נפעם, והם מבינים. הם אולי לא יודעים מה זה "סטרומה", זה נכון. אבל הם יודעים שהם נלחמים על העתיד שלנו ועל הקיום של העם שלנו. הם יודעים את זה. הם אומרים את זה. הם מוכנים להילחם בעוצמות אדירות. ואם אנחנו שואלים מאיפה התעצומות האלה, אז אני אשאל – מאיפה היו לכם התעצומות האלה? הרוח הזאת היא כמו איזו להבה אדירה, איזה כוח עצום.
אני לא רוצה שיאהבו אותנו. אני אשמח, אבל זו לא השאיפה שלי. אני רוצה שיכבדו אותנו. עמים שונאים זה את זה, אבל עמים לא תוקפים זה את זה. אם אתה מספיק חזק – מכבדים אותך. אם אתה חלש – יכולים לאהוב אותך ולהשמיד אותך. זה מה שעשו עם היהודים. הספידו אותנו״.
רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו: ״אלה סיפורי גבורה של כולכם, בעיקר כילדים, כי אתם עברתם את השואה ואת הימים האלה כילדים. זה מקשר אותי לשני דברים:
אני פסיכולוגית ילדים, זה המקצוע שלי ואני עובדת בו ביומיום, כולל בימים האלה. אני יודעת ומודעת לקשיים שיש לילדים באשר הם בכל מקום בעולם. לחשוב עליכם שפעלתם בצורה כזאת, תושייה והישרדות כילדים – אלו דברים מעוררי תדהמה, של כוחות נפש שקשה בכלל לתאר אותם בסיטואציות מאוד מאוד קשות ובלתי נתפסות.
אבא שלי הוא הניצול היחיד מכל משפחתו. כל משפחתו הושמדה בפולין, אבל הוא אפילו לא יודע איפה. אבא שלי הגיע פשוט כבחור צעיר לארץ בשנת '33, וזאת הסיבה שהוא נשאר בחיים״.
