המספרים שפורסמו בניו יורק טיימס -– הקפאה ל-5 שנים והעשרה של 1.5% – אינם מקריים. ב”בדלתיים סגורות” ניתן לראות שמדובר בשינוי אסטרטגי בטקטיקה האיראנית. במקום להילחם על זכותם להעשיר לרמות גבוהות (60% ומעלה), האיראנים מציעים רמה שהיא כמעט סמלית. המטרה: להסיר את איום התקיפה האמריקנית המיידי ולמוטט את משטר הסנקציות.

ההצעה להצטרף ל”קונסורציום אזורי” היא המהלך המתוחכם ביותר. היא נועדה “לנרמל” את איראן כשחקנית לגיטימית במזרח התיכון ולייצר תלות הדדית בינה לבין מדינות אחרות. עבור טראמפ, זהו פיתוי אדיר – הוא יכול לטעון ש”פירק” את תוכנית הגרעין הצבאית ללא ירייה אחת. אך השאלה הגדולה נותרה: האם ארה”ב תדרוש גם את פירוק הצנטריפוגות המתקדמות, או שתסתפק בהבטחה שהן לא יסתובבו בשנים הקרובות?

יש כאן ניסיון איראני נואש לשרוד את “לחץ המקסימום” של טראמפ. הפסקת העשרה ל-5 שנים היא פרק זמן ארוך במונחים פוליטיים, כזה שיכול לכסות כמעט את כל כהונת טראמפ השנייה. זוהי הצעה שקשה מאוד לסרב לה אם המטרה היא שקט אזורי. עבור ישראל, מדובר במבחן קריטי – האם נתניהו יתמוך בדיל שמבטיח שקט זמני אך משאיר את היכולות בידי איראן, או שיתעקש על פירוק מוחלט (Zero Enrichment).