חנה כץ, בת 83, שולחת מזה שנים תרומות צנועות לעמותות שונות, הפעם בסך 20 שקלים בלבד, באמצעות המחאה בדואר. אבל אף אחד לא הכין אותה למה שקרה הפעם: צ’ק פשוט, שנועד לעזור לחולים, נגנב ומישהו הצליח להפוך אותו למסמך שהניב לו 20 אלף שקל.
לפי מאקו, אדם שזהותו אינה ידועה, לקח את הצ’ק של חנה, מחק את פרטי המוטב המקורי, החליף אותם בשם של חברה אחרת – ובמקום סכום קטן, רשם סכום עתק. הצ’ק הופקד בבנק דיסקונט ועבר בלי שאיש שם לב שמשהו לא כשורה.
חנה, שגילתה פתאום שהחשבון שלה התרוקן בעשרים אלף שקלים, נבהלה ומיהרה לבנק שלה, מזרחי טפחות. שם, לדבריה, לא בדיוק קיבלו אותה בחיבוק. למרות שהעסקה הוגדרה תחילה כחריגה ו"פסולה", בסופו של דבר הסכום חויב שוב, לאחר שהמסלקה לא אפשרה את ביטולו.
התגובה מהבנק הייתה קשה עוד יותר: במקום לסייע לה לחקור את האירוע החריג, היא הרגישה שנתקלה בזלזול וחוסר אמון מצד מנהל הסניף – "זה מה שאת אומרת", השיב לה בפסקנות כשהעירה שמדובר בזיוף ברור.
לאורך השנים, חנה לא נהגה למשוך סכומים גבוהים או לבצע עסקאות גדולות – המחאותיה כמעט תמיד נכתבו על סכומים קטנים לתרומה. העובדה שהצ’ק הזה חרג מהתנהלותה השוטפת הייתה אמורה לעורר אצל הבנק נורה אדומה, אבל זה לא קרה.
גם במשטרה לא מיהרו לפעול – על אף שהפרטים של החברה שלה הופנה הצ’ק נגישים לגמרי ברשת, כולל שם עורך הדין שמנהל אותה. החקירה שם, כך נמסר, "עדיין מתנהלת".
בסופו של דבר, בעקבות לחץ מצד הקליניקה המשפטית של המרכז האקדמי למשפט ולעסקים שעמדה לצידה של חנה, הסכים בנק מזרחי להחזיר לה את הסכום – לא מחמת חובה משפטית אלא כהחלטה פנימית, בין היתר בשל גילה המבוגר.
אלא שהפרשה הזו אינה רק סיפור אישי של אישה אחת. היא מעלה שאלה מטרידה יותר: כיצד קורה שמערכת בנקאית שמתגאה במנגנוני בקרה טכנולוגיים לא מצליחה לזהות מקרה כל כך חריג, ובמקום להגן על לקוחותיה – היא מותירה אותם להתמודד לבד מול נוכלים מתוחכמים?
